האם ניתן לקיים מרחב בטוח לנוער להט”ב בעולם להט”בפובי? * מעין ליכטנשטיין קפלן, עובדת סוציאלית קלינית מוסמכת, הוסטל בית דרור

האם ניתן לקיים מרחב בטוח לנוער להט”ב בעולם להט”בפובי? * מעין ליכטנשטיין קפלן, עובדת סוציאלית קלינית מוסמכת, הוסטל בית דרור

 

להט”בופוביה והשפעותיה על בני הנוער של “בית דרור”[1]

אנחנו מחפשים מוכרות, לא מוכרים!” כך נאמר לליאן, נערה בת 17.5 השוהה ב”בית דרור”,[2] על ידי מוכרת בחנות בגדים במהלך חיפושיה אחר מקום עבודה. ליאן היא טרנסג’נדרית ונולדה כזכר ביולוגי למשפחה ערבית במרכז הארץ. היא נערה חכמה, מצחיקה ומוכשרת, שלאחר שנים של מצוקות נפשיות תהומיות, שימוש בסמים וניסיונות אבדניים, הייתה מוכנה להצהיר בפני עצמה ובפנינו על רצונה להתחיל תהליך מגדרי.[3] לנוכח ההתפתחות האחרונה, משפחתה הפנתה לה עורף, והיא נאלצה לצאת לחיים עצמאיים ללא תמיכה כלכלית או רגשית. לאחר שהות של מספר חודשים בהוסטל, הרגישה מוכנה להתחיל בחיפוש עבודה, כדי לחסוך כסף ולשכור דירה באופן עצמאי. היות והיא בתחילת התהליך ההורמונלי והמראה שלה עדיין “גברי” במקצת, ליאן ספגה תגובות, כגון זו שבפתח המאמר, על בסיס יום-יומי, תגובות ששברו אותה לרסיסים בכל יום מחדש, ערערו את זהותה ואת תחושת העצמי האמתי שלה וחיזקו את הצורך להוכיח לעצמה ולעולם את אשר הרגישה מאז ומתמיד, אך לא יכלה לבטא.

בסקר שנערך ב-2013 על ידי נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, מטעם משרד הכלכלה (נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, 2014), ניתן לראות בבירור נתונים על חוויות של אפליית להט”בים בשוק העבודה. הומוסקסואלים, לסביות ובי-סקסואלים דיווחו על כך שחוו אפליה בשוק העבודה במידה בינונית עד רבה מאוד. אין זה מפתיע שבקרב טרנסג’נדרים נרשמו שיעורים גבוהים הרבה יותר של חוויות אפליה ביחס הכללי אליהם, בשלב חיפוש העבודה, בקבלה לעבודה ובקידום בעבודה.

על אף התקווה שבעתיד הקרוב החברה באופן כללי ומקומות עבודה בפרט יפגינו סובלנות כלפי טרנסג’נדרים, המציאות כיום היא אחרת לחלוטין. זאת ועוד, בני הנוער שמגיעים אלינו להוסטל נמצאים בתקופת משבר בחייהם, ולכן כוחותיהם מצומצמים, והם זקוקים לכל תמיכה אפשרית. כמו כן, לעתים הם יכולים להצטייר כמפונקים או בררנים מדי בנוגע לתלבושת או לסוג העבודה – אך בעצם יש לכך חשיבות מהותית לתיקוף הנשיות או הגבריות בתחילת התהליך, ולכן יש להתייחס ברגישות לסממנים חיצוניים אלה. לפיכך, ב”בית דרור” אנו משתדלים ליצור רשימת מעסיקים שהם “טרנספרנדלי” (ידידותיים לטרנסג’נדרים), על מנת לצמצם את המצוקה, כגון זו המתוארת במקרה של ליאן. אנו מוודאים שהמעסיקים יודעים מראש על הנושא המגדרי (באישור הנער או הנערה), מספקים מידע במידת הצורך ונותנים דגשים לרגישות מגדרית.

היתקלויות של צעירים להט”בים עם אלימות להט”בפובית, גלויה וסמויה, וההשפעה המזיקה של היתקלויות אלו על בריאותם הנפשית מתועדים במחקרים רבים (שילה, 2007;Cochran, 2001; Gilman et al., 2001Meyer, 2003; Willis, 2007). התמודדות עם עולם העבודה היא אחת מסוגיות רבות שעמן מתמודדים בני נוער להט”בים ואשר צוות “בית דרור” מלווה את חניכיו בהתמודדות עמן ומטפל בהן. במאמר זה יוצגו מספר דוגמאות לכמה מהסוגיות והדילמות העולות בעבודה השוטפת ב”בית דרור” ואשר מייצגות את המענים הניתנים, אשר נשענים על תפיסת העולם המנחה את עבודת הצוות.

החוויות הראשונות של הנוער ב”בית דרור”

“בבית דרור” אנו רואים כי הקשיים שעמם מתבגרים להט”בים מתמודדים פוגעים בצורה חמורה ברווחתם האישית. חלקם נמצאים במצב של חרדה, בלבול ומתח ומתנדנדים בין הכחשה לתחושת בושה. הם יוצרים ניתוק רגשי ופיזי מהמשפחה ומקבוצת השווים ונמצאים במעגל סגור של בושה, בדידות ושנאה עצמית. לפיכך, הם נמצאים בסיכון לנזק נפשי, התאבדות, התמכרויות, נשירה מבית הספר ושוטטות יותר ממתבגרים שאינם להט”בים.

הדרור להיות מי שאתה באמת

פעמים רבות, כשבני הנוער מגיעים ל”בית דרור”, הם יכולים לראשונה בחייהם להיות מי שהם, מבלי להקטין את עצמם, מבלי להציג חזות “גברית” יותר או “נשית” יותר, מבלי לחשוש שישפטו אותם, שירימו גבה על אופן לבושם, על האופן שבו הם מדברים או מתנועעים, מבלי להתנצל על הדברים שמעניינים אותם או אינם מעניינים אותם ומבלי להיחשב “מוזרים”, “פריקים”, מיעוט, חסרי חשיבות, דוגמה רעה, כאלה שיש להתבייש בהם ולהסתיר אותם באירועים משפחתיים. למספר חודשים הם יכולים לא לשמוע את המשפטים: “זה רק תקופה, זה יעבור”, “אתה עוד צעיר מדי כדי לדעת למי אתה נמשך”, “אין בעיה, תהיי מי שאת, רק את לא חייבת להראות את זה לכל העולם”, “איך את יודעת שאת לא אוהבת בנים, אם אף פעם לא היית עם בן?” זאת ועוד, לראשונה הם שומעים מסרים אשר מעודדים אותם להתגאות במי שהם ומאפשרים להם את הזכות הבסיסית להיות פשוט הם עצמם. חוויה מעצימה זאת מורגשת כבר מסף דלתו של “בית דרור”, והיא מתאימה לצרכים של נערים ונערות בשלבים הראשוניים בחקירת זהותם המגדרית ונטייתם המינית.

 

התגבשות הנטייה המינית – סוגיה מתמשכת

הפסיכולוגית ויויאן קאס הציגה בשנות השבעים מודל המתאר את תהליך גיבוש הנטייה המינית. המודל (Homosexual Identity Formation-HIF) מורכב משישה שלבים: בלבול זהות, השוואת הזהות, הסובלנות בזהות, קבלת הזהות, גאווה בזהות וסינתזה. בכל שלב, האדם נוקט אסטרטגיות שונות, אשר אמורות לפתור מתח מסוים הנוצר בשלב זה. כאשר אסטרטגיות אלו מצליחות, סביר שהאדם ירכוש לעצמו זהות להט”בית אשר תשתלב עם שאר חלקי זהותו (Cass, 1996).

על פי קאס, לחוויות ולאיכות הקשרים הראשוניים אשר חווים בני נוער הומואים ולסביות עם הקהילה ההומו-לסבית, השפעה מכרעת על יכולתם לגבש זהות אישית שלמה וחיובית; חוויות חיוביות אשר הם חווים תגברנה את מידת קבלתם העצמית, בעוד שחוויות שליליות תקשינה על גיבושה של זהות חיובית ועלולות לגרום למצבי סיכון ומצוקה. המצוקות והקשיים אשר חווים בני נוער להט”ב קשורים באופן ישיר להתייחסות החברתית לנושא הנטייה המינית (שילה, 2007). בהתאם לשלבים הראשונים המתוארים במודל של קאס, ב”בית דרור” ניתן לראות בקרב המתבגרים “החצנה” של הסממנים החיצוניים של הנטייה המינית או המגדרית, החצנה שלעתים מבהילה ומרחיקה את המשפחה או הסביבה הקרובה. למרות זאת, חשוב לנו לא להקטין או לבטל את תחושותיהם בנוגע לזהותם ולזכור שבני אדם יכולים לבטא את מיניותם ומגדרם באופנים רבים ושונים.

המציאות אצל הנערים והנערות ב”בית דרור” הראתה לנו כי השלבים מתקיימים לעתים באופן ספירלי וגמיש יותר מהתיאור הלינארי של המודל, והתפתחות הזהות קשורה קשר הדוק לאינטראקצייה עם מאפיינים סביבתיים חיצוניים (משפחה והורים, תרבות ודת, קבוצת שווים וחברה), כפי שמציע המודל האקולוגי (שילה, 2007).

כדי להיקלט ב”בית דרור” דרושה מידה של בשלות בנוגע לנושא הנטייה המינית והזהות המגדרית, היות ונושא זה מהדהד כבר בכותרת ההוסטל; כלומר המתבגרים יגיעו בדרך כלל כאשר הם כבר מסוגלים לדבר על הנושא. עם זאת, מגיעים אלינו נערים ונערות בשלבים שונים של התהליך, וכמובן שאחת ממטרות ההוסטל היא לאפשר מרחב בטוח להתבוננות ביקורתית גם בכותרת “להט”ב”, כפי שהמודל האקולוגי מדגיש: האם יש דרך אחת להיות הומו? לסבית? טרנסג’נדר? האם הנטייה המינית קשורה למיניות? האם אני חייב להגדיר את עצמי? האם הנטייה המינית או הזהות המגדרית הן המאפיינים היחידים בזהות שלי? מה עוד מרכיב את הזהות שלי?

ידוע כי לעתים נדרשות שנים רבות לענות על שאלות אלה, ולפעמים הן נותרות ללא מענה. אך בכדי להראות למתבגרים תמונה מורכבת יותר של מצבם, אנו מנסים לזרוע זרעים ראשונים לנושא, ופעמים רבות ניכרת הפנמה של התכנים.

 

 

 

המתח בין יצירת מרחב בטוח לבין הכנה לעולם שמחוץ להוסטל

כאמור, קיימת חשיבות מכרעת ליצירת מרחב בטוח, מקבל ומאפשר, לבחינת הסוגיות שבני הנוער מתמודדים אתם בהגעתם ל”בית דרור”. עם זאת, אפשור מרחב זה יוצר מתח עם הנורמות החברתיות מחוץ ל”בועת” ההוסטל והתמודדות עם עולם להט”בפובי, לא מודע, אלים או משפיל הנלווה אליהן. מתח זה יוצר דילמות רבות, המלוות אותנו בהוסטל יום-יום.

בי”ס זה המקום של כל הסיוטים שלי“… סיפר לנו איתי, נער בן 15 מהדרום. לאחר שלושה ימים בהוסטל הוא היה צריך להשתלב במסגרת הבית ספרית. לילה לפני כן לא עצם את עיניו וסבל מכאבי בטן חזקים. בבוקר סיפר כי בחודשים האחרונים בביתו לא הלך לבית הספר בגלל ביטויי אלימות קשים מצד הנערים בשכבה. הוא היה מבודד חברתית, סבל מהקנטות יום-יומיות והוכה לעתים תכופות, כל זאת בגלל נטייתו המינית. איתי הומו. הוא מעולם לא הסתיר זאת, אך אילו הייתה בידיו היכולת להסתיר, היה מסתיר זאת לפחות עד סוף התיכון.

בסקר של ארגון “איגי” ואוניברסיטת תל אביב משנת 2008, נמצא כי כ-80% מהנוער הלהט”בי סבלו מהערות להט”בפוביות לעתים תכופות מצד קבוצת השווים, וכ-20% — מצוות בית הספר. כמו כן, יותר מחצי סבלו מהטרדות מיניות מילוליות בגלל נטייתם המינית או המגדרית, וכמעט שליש הוטרדו מינית בשל כך בין כותלי בית הספר (לביא ןעמיתים, 2008). חשוב לציין כי על פי דו”ח של מרכז ניר כץ (2013), אירועים להט”בפוביים מתרחשים בכל הארץ, ולא רק בפריפריה, כפי שאנשים רבים סבורים.[4]

כפי שראינו במקרה של איתי, לרוב, זירת בית הספר מזמנת למתבגרים שלנו חוויות קשות מול קבוצת השווים והצוות החינוכי כאחד. על מנת לרכך את המפגש עם הזירה המאיימת הזו, אנו מנסים לצייד אותם בכמה כלים עיקריים: ראשית, אנו יוצרים קשר עם הצוות הטיפולי-חינוכי ומעדכנים על מצב הנער או הנערה, בכדי שהצוות החינוכי יקבל תמונה רחבה יותר על המצב. יש לציין כי לא תמיד הנער רוצה לחשוף את הימצאותו ב”בית דרור”, היות וזה “מוציא אותו מהארון”, ואנו משתדלים לכבד זאת ולהתקדם לכיוון שיח פתוח יותר בהמשך; שנית, אנו מעודדים את הצוות החינוכי בבית הספר ליצור שיח עם כלל התלמידים על זהויות מיניות שונות ואף להצמיד במידת הצורך לנער או נערה חדשים “חונך” לשבועות הראשונים; שלישית, אנו מעודדים את בני הנוער להתכונן יחד עם צוות ההוסטל ובמסגרת החינוכית לתהליכים שונים, כמו “יציאה מהארון” מול שאר הכיתה.

זהויות רבות חוברות יחד: מגדר, מיניות, מוצא ודת

מהיום תקראו לי נעמה…” ביקשה מאתנו שלושה ימים לאחר הגעתה, סילה, נערה ערבייה לסבית מהצפון, שהגיעה אלינו לאחר שמשפחתה חשדה בנטיותיה המיניות ואיימה לפגוע בה. היא לא הסבירה מדוע, רק אמרה שהיא אוהבת את השם. כמו כן, כשרצינו לחגוג עמה את החגים המוסלמיים, היא סירבה, והציבה אותנו בפני אחת הדילמות המרכזיות הנובעות מהמתח המובנה במסע חיפוש הזהות שאנו עדים לו בהוסטל.

שינוי השם הוא תופעה מוכרת מאוד בהוסטל, ולא רק אצל הטרנסג’נדרים והטרנסג’נדריות, שאצלם השינוי הוא טבעי יותר כביכול. בדרך כלל שינוי השם מתרחש בימים הראשונים להגעה. נראה כי שאלות של זהות, אשר מהוות חלק בלתי נפרד מגיל ההתבגרות, מקבלות משנה תוקף תחת החופש המגדרי והנטייה המינית. ייתכן כי האווירה הכללית המאפשרת בחינת זהות, מאתגרת גם את ממדי הזהות האחרים של המתבגר. אך האם אין סכנה בטשטוש מאפייני הזהות של דת או שורשים משפחתיים? האם שיתוף פעולה עם מחיקת השורשים של הנער או הנערה הם לטובתם?

המסר שמלווה את הצוות ואת בני הנוער כאחד לאורך הדרך הוא שחשוב ואף ניתן לעודד לחקור את הטווח המגדרי והמיני ולהתנסות בו, אך חשוב שהדבר ייעשה באופן בטוח. במקרה של סילה למשל, חשוב יותר ביטחונה האישי, ולכן כל התהליך מול המשפחה יתבצע בליווי העובדת הסוציאלית בקהילה, ובמידת הצורך — גם עם המשטרה, בכדי לוודא שלא תהיה נתונה בסכנה.

מקרים נוספים שבהם יש דילמה בין ביטחון הנער או הנערה לבין מתן ביטוי לנטיות המיניות והמגדריות, הוא בנושא המראה החיצוני. פעמים רבות נערים רוצים להתנסות בלבישת שמלות או מריחת לק במקומות ציבוריים – התנהגות רגילה בהוסטל, שלעתים אינה זוכה לתגובה משמעותית. אך אנו יודעים כי מחוץ להוסטל התגובות תהיינה מורכבות ואף קשות. לכן במקרים אלה אנו נדרשים למצוא יחד עם הנערים את האיזון ולוודא שהם שומרים על עצמם במעבר בין ה”בועה” של “בית דרור” לבין העולם בחוץ, לעתים קרובות באמצעות ליווי של צוות או מתנדבים ליציאות (פעמים רבות הם סובלים שם מאלימות פיזית ומילולית). כמו כן, בדרך כלל טרנס’ג’נדרים יתנסו בדיבור בלשון זכר, וטרנס’ג’נדריות — בלשון נקבה, בתוך ההוסטל, ורק אחר כך — בחוץ. נוסף על כך, מתוך ההבנה כי בורות בנושא הוא יסוד מכריע בתופעות של להט”בפוביה, אנו מעודדים את בני הנוער לתת מידע והסברה על הנושא, ובכך לעודד שיח עם קבוצת השווים במסגרות שונות. הלך רוח זה עולה בכל המרחבים בהוסטל, החל מפעילויות מדריך וארוחות צהריים וכלה בטיפול הקבוצתי והפרטני.

בניית הגבול האישי בין המרחב הפרטי לציבורי

רגע, עשית ניתוח? לא הבנתי, מה יש לך בתחתונים?…” הוא משפט שאתו ג’וני, נער טרנסג’נדר בן 18 ממרכז הארץ, נאלץ להתמודד. הוא הגיע ל”בית דרור” לאחר מספר שנים שבהן חי במגדר הגברי, והחליט שהוא רוצה לעבור את התהליך ההורמונלי בסביבה בטוחה, כיוון שמשפחתו ורוב חבריו הקרובים לא קיבלו זאת. במעבר להוסטל הוא היה צריך למצוא עבודה חדשה וקרובה יותר. ג’וני “עובר” כנער,[5] כלומר יש לו ה”פריווילגיה” לבחור, האם לספר לאנשים שעובדים אתו על התהליך המגדרי שהוא עובר. ג’וני מעלה בפנינו את הדילמה, מהו המסר הנכון? מחד גיסא, אם יבחר לספר הוא עלול להיתקל בשאלות המוצגות לעיל על בסיס יום-יומי, שאלות פוגעניות אשר יכולות להתיר אותו יום-יום בתחושות חודרנות והשפלה ובצורך לתקף את גבריותו בפני העולם בחוץ. מאידך גיסא, כיצד יוכל ליצור קשרי חברות עמוקים המבוססים על אמון וכנות כאשר הוא מסתיר סוד גדול כל כך?

במקרה של ג’וני, עולה מורכבות נוספת שאתה מתמודדים טרנסג’נדרים לאורך כל חייהם, וביתר שאת — בתחילת התהליך ובגיל ההתבגרות. השאלה, האם לחשוף את נושא המגדר וכיצד היא כמובן אישית מאוד ומשתנה מאדם לאדם. עם זאת, חשוב לנסות להכינם לתרחישים שונים. למשל, לשאול את המתבגר אם האנשים שמולם “יצא מהארון” עלולים להגיב באלימות; כמו כן, לבדוק יחד אתו על אילו שאלות נוח לו לענות ועל אילו לא. אנו ממליצים לא לענות על שאלות חודרניות שמשאירות תחושה של מרחב אישי פרוץ, כמו “איזה איבר מין יש לך בתחתונים?”

עמדות להט”בפוביות של אנשי מקצוע

שלום, אני עובדת סוציאלית בפנימייה בצפון, ורציתי להתייעץ על נערה… זאת פעם ראשונה שאנחנו נתקלים בכזאת תופעה… היא מאוד מוחצנת, רוצה כל הזמן לדבר על זה… היא מאוד מסכנה, אבל אני מפחדת שהיא השפעה לא טובה על שאר הנערות…” שיחת טלפון זו היא דוגמה לשיחה אופיינית, ואנו מקבלים כמותה לעתים קרובות. האם נכון יהיה לשקף לעובדת הסוציאלית את עמדותיה הלהט”בפובית? הרי היא פונה לעזרה ונשמעת כמי שזקוקה לידע והכוונה, ושיקוף כזה עלול להרחיק אותה ולהחמיץ את המטרה. אך ללא עבודה פנימית, כיצד  תוכל להיות גורם טיפולי בטוח ומאפשר עבור נערה זו?

“בית דרור” משמש גם כגוף ידע בכל הנושא של טיפול בנוער להט”ב, ואנו שמחים לייעץ לבני נוער, לאנשי מקצוע ולמשפחות. אנו מאמינים שכפי שמטפלים מקפידים להיות רגישים תרבותית בנושאים כמו דת או מוצא, או נטולי שיפוטיות כמו בנושאים של אלימות או עוני, עליהם גם להעשיר את הידע ואת מרחב הקבלה שלהם בנושאים של זהות מגדרית ונטייה מינית. זאת ועוד, לאור הנתונים המדאיגים על הסיכון הכפול לנוער להט”ב, לעובד הסוציאלי אין הפריווילגיה לשים נושא זה בצד. לפיכך אנו ממליצים להנכיח את השיח על נטייה מינית ומגדר בצוותים, לקיים סדנאות בנושא ולאתגר את התבניות החברתיות שאנו מורגלים אליהן, כדי ששיחות טלפון כפי שהוצגו בדוגמה תלכנה ותפחתנה עם הזמן.

סיכום

במאמר זה הוצגו מאפיינים בולטים של נוער להט”ב, הועלו דילמות שעולות מהעבודה אתם בהוסטל ונחשפו דרכי ההתמודדות שהצוות נוקט. נושאים חשובים נוספים מהווים חלק בלתי נפרד מהעבודה בהוסטל, כגון התמודדות עם להט”בפוביה מופנמת — הפנמת התכנים הלהט”בפובים של החברה  על ידי בן הנוער והתהליך הנפשי שנדרש להתבוננות פנימית מעמיקה, או העבודה מול המשפחות, שהיא מכרעת לשיפור מצבם הנפשי של המתבגרים להמשך החיים. אך היריעה קצרה מלהכיל, ואני מקווה שהצלחתי להעביר לפחות חלק מן הייחודיות והרגישות שיש לנקוט בעבודה עם נוער להט”ב. אני  סבורה כי מוטלת על אנשי טיפול וחינוך האחריות להיות קול חלוץ הפורץ תבניות חברתיות הטרו-נורמטיביות וקורא לרגישות ולגמישות מינית ומגדרית. לבסוף, הדילמות בנושאים אלה  עולות מדי יום ומחייבות חשיבה מעמיקה ואף מתקנת; דילמות אלו מעמידות את הצורך להמשיך ולאתגר מחדש את עצמנו ואת המערכות שבהן אנו עובדות ועובדים, בבואנו לטפל בנוער להט”ב.

מקורות

לביא, ש’, פזמונאי לוי, א’, ענתבי, נ’, פנחסי, ב’, קפרא, א’, קמה, ע’ ועמיתים (2008). חוברת אקלים ורוד. תל אביב: עמותת איגי.

מרכז ניר כץ (2013). דו”ח שנתי של מצב הלהט”בפוביה בישראל. האגודה למען הלהט”ב בישראל. נדלה 8 בדצמבר 2014 מאתר http://www.glbt.org.il/he/aguda/articles.php?articleID=2056

נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה (אוגוסט, 2014). סקר ראשון מסוגו בישראל בנושא תחושות וחוויות אפליה של להט”ב בשוק העבודה – תמצית ממצאים ראשונים. ירושלים: משרד הכלכלה. נדלה 8 דצמבר 2014 מאתר http://www.moital.gov.il/NR/rdonlyres/2694CEE0-6FEA-418F-8C5B-779766BE2465/0/activity_report_2013.pdf

שילה, ג’ (2007). החיים בוורוד: בני נוער וצעירים הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג’נדרים. תל אביב: רסלינג.

Cass, V. C. (1996). Sexual orientation identity formation: A western phenomenon. In R. P. Cabaj & T. S. Stein (Eds.), Textbook of homosexuality and mental health (pp. 227–251). Washington, DC: American Psychiatric Press.

Cochran, S. D. (2001). Emerging issues in research on lesbians’ and gay men’s mental health: Does sexual orientation really matter? American Psychologist, 56(11), 929–947.

Gilman, S. E., Cochran, S. D., Mays, V. M., Hughes, M., Ostrow, D., & Kessler, R. C. (2001). Risk of psychiatric disorders among individuals reporting same-sex sexual partners in the National Comorbidity Survey. American Journal of Public Health, 91(6), 933–939.

Meyer, I. H.( 2003). Prejudice, social stress, and mental health in LGB populations: Conceptual issues and research evidence. Psychological Bulletin, 129(5), 674–697.

. Willis, P. (2007). “Queer eye” for social work: Rethinking pedagogy and practice with same sex attracted young people. Australian Social Work, 60(2), 181–196.

 

maaianlk@gmail.com

 

* המאמר פורסם בביטאון “אפשר” 26-25 (אפריל 2015) בנושא: בני נוער בחברה מרובת תרבויות: אתגרים בחינוך ובטיפול (עמודים  68–70). ירושלים: עמותת “אפשר”

[1] להט”בפוביהשנאת להט”בים וסלידה מהם, אשר באות לידי ביטוי בדיכוי, אפליה, השפלה ואלימות מילולית ופיזית במרחבי החיים השונים.

[2] “בית דרור” הוסטל בתל אביב המשמש קורת גג זמנית לנוער להט”בי (לסבי, הומואי, טרסג’נדרי וביסקסואלי) בסיכון ובמצבי משבר. ההוסטל מספק מענה חירום לנערים ונערות גילאי 13–18 מכל רחבי הארץ. “בית דרור” פועל 24 שעות ביממה ונותן מענה לעשרות נערים ונערות כל שנה, לתקופה משתנה הנעה מלילה אחד ועד שישה חודשים. ההוסטל הוא חלק ממערך המעונות של רשות חסות הנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ומופעל על ידי עמותת “אותות – דלת לחיים חדשים”, המנהלת מענים חוץ-ביתיים בקהילה בכל רחבי הארץ.

[3] תהליך מגדרי – תהליך של שינויים פנימיים וחיצוניים שאותם נוקט האדם בכדי להרגיש קרוב יותר למגדר שאתו הוא מזוהה, לעומת מינו הביולוגי. התהליך הוא אינדיווידואלי, והוא נע בין לבוש שונה, נטילת הורמונים וניתוחים לשינוי מין לאי-נקיטת שינויים חיצוניים כלל.

[4] נדלה ב-20 ספטמבר, 2014 מאתר https://www.facebook.com/media/set/?set=a.582177028500934.1073741827.273512049367435&type=3

[5] “עובר” – בהקשר המגדרי, המונח מתייחס למידה שבה אדם נראה “נשי” או “גברי” על פי הנורמות החברתיות הרווחות.

.

 

/ בלוג

Share the Post

About the Author

Comments

No comment yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *