הקהילה ככלי טיפולי

תמר אלון – מנכ"לית העמותה

     אני שמחה להציג את החוברת בנושא "הקהילה ככלי טיפולי". זהו נושא אחד מני רבים בתחום טיפולה המקצועי של העמותה לאורך כל שנות פעילותה. עמותת אותות היא הוותיקה והמובילה בתחום הטיפול החוץ-ביתי בנוער וצעירים בסיכון ומטפלת במגוון מסגרות ואוכלוסיות.

אנו מתכננים להוציא חוברות נוספות, אשר תיכתבנה בשיתוף הצוותים במסגרות השונות וכן גורמים מקצועיים מעורבים. כל גיליון יקיף נושא מרכזי ויציג את העבודה הלכה למעשה, וביחד הם יהוו את התורה הטיפולית.

במסגרת פעילותה הרחבה, עמותת אותות מפעילה כ-34 מסגרות שונות הנותנות מענה טיפולי ושיקומי לנוער ולצעירים בסיכון שנמצאים בקצה הרצף. המסגרות המופעלות על ידנו הן מגוונות וכוללות הוסטלים ארוכי טווח, קורות גג, דירות המשך ודיוריות. העמותה מטפלת באוכלוסייה הכללית, ובתוכה בחרדים, להט"בים וערבים. כל המסגרות פועלות בתוך הקהילה ובשיתוף פעולה עם הקהילה הקרובה וזו הרחוקה.

במהלך 40 שנות קיומה של העמותה, פותח ונצבר בידי הצוותים במסגרות ידע וניסיון רב בתחומי הטיפול. עם זאת, העמותה אינה שוקטת על שמריה ומקפידה כל העת ללמוד ולהכשיר את העובדים בסוגיות השונות העולות מהשטח תוך כדי עבודה. מטרת הכתיבה היא לשמר את הידע המקצועי הרב שפותח ונצבר בעמותה, כדי שיהווה אבן דרך לעובדים, וכאמור — כתורה הטיפולית.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לצוותים במסגרות העמותה לדורותיהם, אשר הודות לעבודתם המקצועית והמסורה התפתח ידע משמעותי זה, והעמותה הצליחה במשך עשרות שנות פעילותה להעניק טיפול ראוי ומיטיב לאוכלוסיות השונות אשר חסו במסגרותיה.

לסיום, אני מודה לכל העוסקים במלאכת פיתוח הידע והכתיבה, שבזכותם משימה חשובה זו יצאה לדרך.

בברכת דרך צלחה,

תמר אלון – מנכ"לית העמותה

תהליך הלמידה

בספרות המקצועית קיים המונח "הכלה חברתית" (social inclusion), המתייחס לשילוב נפגעי נפש בקהילה. השימוש במונח "הכלה" נעשה משום שמדובר בפעולות שמטרתן חיבור והכנסה פנימה של אלו שהחברה מדירה, מוקיעה ודוחקת לשוליים. לא נמצא מונח תואם לעבודה הטיפולית הנעשית בזירה זו עם נוער בסיכון.

במשך שנה (2017–2018) התקיים במסגרת העמותה תהליך למידה, חילוץ ידע והמשגה בנושא "הקהילה כזירת התערבות". התהליך התקיים בהנחייתה של מירית סידי, עובדת סוציאלית ומקימת עמותת החצר הנשית. התהליך כלל חמישה מפגשי למידה בנושא, קבוצות מיקוד עם נערים ונערות, תוכנית פיילוט בשלושה הוסטלים ומשימות כתיבה. תוצרי התהליך נאספו, הומשגו ויוצאים לאור בחוברת זו, המהווה תורת הפעלה שנולדה מתוך העשייה ומכוונת אותה.

 לאחר כמה מפגשי הכנה של אלון ורועי ממטה העמותה עם מירית, הוחלט להקים צוות חשיבה, שיכלול נציגים מכלל הסקטורים בהוסטלים השונים; זאת מכיוון שהמטרה הייתה להמשיג ולחלץ ידע מתוך הפרקטיקות היום-יומיות של ההוסטלים. המשתתפים היו: איל – מנהל נאות אביב, שיר – מדריכה בנאות אביב, הדס – עובדת סוציאלית בבית דקל, מורן – רכזת באורנים, רותם – מדריכה בדירות המדרגה, אורטל – מנהלת בית אריאל, יוסי – מתנדב בבית דרור ואלון ורועי ממטה העמותה.

תהליך החשיבה התחיל דווקא מהסוף – מה התוצאה הרצויה של סיום טיפול בנער או נערה. בשלב השני החל ניסיון לזקק ולחלץ מתוך תיאורי הפעולות שכבר נעשות וכאלו שנמצאות בתהליך למידה את משמעותן ולהמשיג אותן. הצוותים בחנו פעולות אלו וניסו להבין מה הרציונל הטיפולי שלהן. לאחר זיהוי הפעולות ניתנו להן כותרות, התגבשו עקרונות עבודה והומשגו ארבעה ממדים המרכיבים עקרונות אלו – סביבה, קבוצות השתייכות, מעגלים חברתיים ומבוגרים מיטיבים. תהליך זה הביא לגילוים מרעישים עבור המשתתפים. לדוגמה, יוסי, המתנדב זה עשר שנים בבית דרור, אמר: "מעולם לא חשבתי שמה שאני עושה זה טיפול… שמה שאני מייצר עם בני הנוער זה אינטראקצייה טיפולית… אני מבשל והולך". 

לאחר מכן, התקיימו גם שתי קבוצות מיקוד עם נערים ונערות. קולם של בני הנוער היה משמעותי מאוד אף הוא לתהליך הלמידה. המטרה הייתה להבין כיצד הם תופסים וממשיגים זירת התערבות זו. בנוסף הופעלו גם מספר תוכניות פיילוט. בסוף התהליך הוצגה התוכנית בפני הוועד המנהל ומנהלי המסגרות. 

רציונל ומטרות

"עמותת אותות מפעילה את מסגרותיה בתוך הקהילה מתוך האמונה כי שילוב זה תורם לתהליך השיקומי" (מתוך חזון העמותה). נוסף על זירות ההתערבות האחרות (הפרטנית, המשפחתית, הקבוצתית והמוסדית), הקהילה היא זירת התערבות משמעותית בתהליך שעוברים במסגרות. בניגוד לעבודה קהילתית, שבה המטרה היא הקהילה, מטרת ההתערבויות בזירה זו היא להכין את הנערים והנערות לתפקוד בתוך החברה מבחינת מיומנויות, תפיסה עצמית, תפיסת מסוגלות ורישות חברתי, כדברי ע', נערה מהוסטל אורנים: "תפקיד ההוסטל הוא לקחת אותנו למקום אחר פיזית, להראות לנו את החיים, ואיך עושים אותם בצורה נכונה".  

הנערים והנערות שבהוסטל הוצאו בצו מביתם או הגיעו ביוזמתם לקורות הגג. בעזיבתם הם נפרדו ממשפחותיהם, שכונותיהם, חבריהם וערי מגוריהם. הם נותקו מקבוצות השייכות ומהקהילה שלהם, משום שאלו לעיתים קרובות לא היטיבו עימם. נערים ונערות אלו הגיעו בדרך כלל מחיים בשוליים – עוני, מחסור חומרי, סביבות דלות אמצעים, צמצום משאבים ומחסור בהזדמנויות חברתיות. הקבוצות שאליהן הרגישו שייכות היו לרוב קבוצות המתויגות בחברה כנחותות או סוטות. כל אלו גרמו להם לחוויות רגשיות של בדידות וניכור ולתפיסה עצמית שלילית והשפיעו לרעה על סיכוייהם להשתלב בצורה מיטיבה בחברה. ההתערבות הטיפולית הנעשית במרחב הקהילה עשויה לתת מענה לאותן חוויות ותפיסות שליליות של בני הנוער ולהשפיע לטובה על עתידם.

דפוס הפעולה של הנערים והנערות הנמצאים במצבי סיכון נקרא בספרות "התמודדות ממוקדת הישרדות" או "התמודדות שבבסיסה הישרדות" (survival-based coping). לפי תפיסה זו, בחיים בעוני ובמצבי הישרדות קיצוניים (כמו: הזנחה, אלימות, פגיעות מיניות והיעדר מבוגרים מיטיבים) מתקיים ניהול משא ומתן מתמיד, שבמסגרתו קיים ניסיון להגדיל ככל האפשר את יכולת השליטה במציאות שבה אפשרויות הבחירה הן קריטיות ומוגבלות ביותר. בניסיון לשלוט במצב, המאמצים מכוונים להישרדות בטווח הקצר ולסיפוק של צרכים בסיסיים וביטחון אישי. 

בעוד לנערים ונערות המגיעים למסגרות ישנם כישורי הישרדות רבים ומשוכללים, כישורי חיים רבים הרלוונטים בחיי היום-יום הם לא למדו מעולם. כישורי חיים חיוניים אלו הם הנלמדים בזירת ההתערבות. לדוגמה, ו', נערה מהוסטל נאות אביב, שיתפה פעם את העובדת הסוציאלית בכך שהמציאה טכניקה כיצד לגנוב מהסופרמרקט – "המצאתי שיטה, הייתי אוספת קבלות זרוקות מחוץ לסופרמרקט, נכנסת, מעמיסה עגלה במה שאני רוצה, ואז כשאני יוצאת מראה לשומר את הקבלה שמצאתי". בעוד גנֵבה מסופרמרקט מבלי להיתפס היא מיומנות שבה ו' שלטה, פעולה כמו רכישת כרטיס לרכבת היא מעולם לא למדה. איל, מנהל מסגרת ,ליווה אותה לקנות כרטיס לרכבת כשחזרה בפעם הראשונה הביתה מההוסטל. איל כתב: "ו' גרה באשקלון ומעולם לא נסעה ברכבת. ליוויתי אותה לתוך התחנה וביקשתי שתקנה בעצמה כרטיס הלוך חזור, ועם העודף [תקנה] קולה לשנינו, שנירגע. אחרי ששאלה אותי כמה פעמים את השלבים, ניגשה וקצת הסתבכה עם העודף. בסופו של דבר קנתה, וישבנו לקולה בתחנה. בכוונה הבאתי דוגמה 'כאילו קטנה', אבל אני מאמין שאנחנו עושים את העבודה הכי חשובה בפרטים הקטנים".

הקהילה כזירת התערבות חושפת את בני הנוער למגוון רחב של אפשרויות שהיו חסומות בפניהם קודם לכן ומקנה מיומנויות שלא הייתה להם הזדמנות לרכוש. בכך היא מאפשרת בחירה: "הוסטל זה מקום שלוקח אותך ממה שהיית רגילה ודברים שהיית רגילה לעשות ואיך צריך לחיות, ופתאום לגלות דברים על עצמך, דברים שלא ידעת שככה מתנהלים בחוץ" (מ', קבוצת מיקוד, אורנים); "ההוסטל לא משנה את הנערה, אלא מלמד אותה לבחור" (י', קבוצת מיקוד, אורנים).

שימוש מושכל בפרקטיקה זו מאפשר מענה לכמה מטרות:  

  • רישות חברתי – היעזרות קונקרטית ותמיכה רגשית אחרי סיום השהות בהוסטל
  • תפיסת מסוגלות – היכרות קונקרטית עם אופציות חיים נוספות ובניית תחושת יכולת להצליח להשתלב בהן
  • שכלול ולמידה של מיומנויות נוספות – רכישת כלים לתפקוד בחברה ואימון בהם, כולל היכולת לנוע בין סביבות משתנות 
  • תפיסה עצמית חיובית – תחושת שייכות לחברה, הפחתת הסטיגמות האישית והחברתית והרחבה תודעתית של טווח האופציות הפתוחות 

ארבעת ממדי השילוב

סביבה 

נער הנקלט בהוסטל מגיע לסביבה חדשה לגמרי מבחינות רבות. עליו להסתגל להוסטל עצמו (המורכב ממעגלים שונים – צוות, בני נוער, מתנדבים) וגם לעולם שמחוץ להוסטל. השינוי בסביבה מתרחש ברמה הפיזית של מראה השכונה וסגנונה: הבתים, טיפוח הגינות, התשתיות וכו', וגם מהבחינה האנושית: לבוש, שפה, מראה, ערכים וכו'. הניתוק החד מהסביבה המוכרת אינו פשוט, ויש לו השלכות רגשיות וחברתיות: "אותי ניתקו פיזי[ת] בגיל צעיר. בפנימייה היו קשרים שדרדרו אותי, פתאום העבירו אותי לצופיה, והניתוק הפיזי שלי… כשאני מגיעה לבית אין לי חברים בכלל. גם עם חברות טובות שלי כבר הקשר לא אותו דבר" (ע', קבוצת מיקוד, אורנים).

הפער בין המוכר לסביבה החדשה עלול לגרום לתחושות של ניכור ובדידות אצל בני הנוער. ההוסטלים ממוקמים לרוב בשכונות ברמת חיים גבוהה יותר משכונות המוצא שלהם, וההבדלים במעמדות ובחוויות חיים בולטים. ללא תיווך, הפערים המעמדיים בין בני הנוער לבין דיירי השכונה עלולים לגרום לחוויות של אחרות ונחיתות להתחזק. 

אלון (מנחה): כמה אתם מרגישים נוח בסביבה הזו, מה גרם להרגשה הזו?

א': אני רק עכשיו מתחילה להרגיש בנוח בסביבה פה. בהתחלה זה היה לי מוזר מאוד. ירושלים היא לא כמו עיר רגילה. משהו בירושלים מאוד אחר ושונה מכפר סבא, השפה שונה, יש כל מיני דברים שונים.

י': הרגשתי שקט כשהגעתי, היה לי פה רגוע. אתן יודעות שהיא נחשבת יוקרתית. הרבה פעמים אנחנו משקרות שאנחנו גרות כאן. 

אלון: אתן מרגישות לא בנוח בגלל היוקרה? 

י': כן, מרגישות זרות.

ע': מרגישה שמסתכלים עלינו כקופים 

(קבוצת מיקוד נערות, הוסטל אורנים).

שיחה זו מדגימה עד כמה הקניית יכולת התמצאות ובניית תחושת נוחות עם הסביבה החדשה היא מכרעת ליצירת תחושת ביטחון אצל הנער או הנערה הנקלטים. היכרות עם הסביבה הפיזית מחזקת את הסוכנות (agency) שלהם, כלומר את חוויית השליטה שלהם בעולמם. בתיווך נכון בין הנערים והנערות לסביבה וביצירת היכרות שלהם עם הסביבה יכולות להיווצר חוויות מיטיבות של הכרה וסולידריות, בניגוד לאלו של אחרות והדרה. 

ניסינו לייצר או לחזק את תחושת השייכות הפיזית של הנערים לסביבת המגורים של המסגרת, ובפורים יצאו הנערים לחלק משלוחי מנות לשכנים. בת השירות שליוותה אותם סיפרה כי החוויה הייתה חיובית, הנערים התרגשו מאוד להיות אלו שנותנים משהו לאחרים, ואחת השכנות אף התרגשה עד דמעות לראות את הפנים שמאחורי הקולות שהיא שומעת לעיתים מהחצר. הנערים "התאמנו" על פנייה לאנשים וכיצד לדפוק על דלת ביתם, להציג את עצמם ולאחל חג שמח. תחילה הם לא היו מעוניינים להיות אלו שמדברים, אך עם אימון קצר של בת השירות, הם אזרו אומץ, דיברו בעצמם וחוו חוויה של נתינה והיכרות עם השכנים של המסגרת (מתוך סיכום תוכנית פיילוט קהילה בבית ברחוב חיים).

מירית (מנחה): מה הקהילה מביאה לתוך הבית? 

אורטל (מנהלת בית אריאל): נורמליות, בעיקר את זה. כששכן אומר "שלום" הן מרגישות נורמליות. הרבה נערות נשארות בירושלים. הן מרגישות חלק. יש נערה שעכשיו סיימה, וברור לה ממש שהיא נשארת בירושלים 

(מפגש שני של קבוצת הלמידה)

הוסטל מבשר טוב הוא קורת גג לנערים חרדים. הנערים המגיעים אליו נתפסים פעמים רבות כמסתובבים "מחוץ למחנה" ולרוב חווים דחייה מסביבתם. במהלך תקופת משבר הקורונה התאפשר, בזכות עבודת ההוסטל חיבור מרגש לסביבתם בממד זה, חיבור שאפשר לנערים להרגיש קבלה ומשמעות:   

התפילות במניינים נאסרו כידוע בשל הסכנה הטמונה בהתאספות של אנשים. אנחנו כמסגרת של יותר מעשרה אנשים ממשיכים להתפלל עם הנערים שלוש תפילות ביום. קיבלנו פנייה מהשכנים הסובבים את ההוסטל לאפשר לכל השכנים מסביב להצטרף אלינו לתפילה ממרפסות בתיהם. המראה ממש מדהים. בשבת האחרונה התפללו איתנו מכל הבניינים הסמוכים, היה מניין של כמאה איש!!! לנערים זה עושה הרגשה מדהימה שהנה סוף סוף צריכים אותם, והם שווים, תרתי משמע. לקהילה מסביב זה נותן את השירות המדהים שאין לאף אחד בזמן הזה – פריבילגיה של תפילות במניין, ולנו כמסגרת, זה נותן חיבור לקהילה ונקודות זכות רבות (אלישיב, מנהל מבשר טוב).

בממד זה של התערבות קיים פוטנציאל לחשיפה למגוון של צורות חיים וחוויות חיים מיטיבות. הנערים והנערות נחשפים לכך שיכולות להיות בשכונות המגורים גם חוויות של מוגנות, אסתטיקה, מבוגרים מיטיבים וכו'. לכן הסביבה היא מכרעת בתהליך שעוברים הנערים בהוסטל: "הן [הנערות בהוסטל] נחשפות לערכים חדשים, לאנשים חדשים, להמון דברים שנותנים להם את האפשרות לחזור הביתה ממקום אחר" (איל, מנהל נאות אביב, מפגש למידה שני); "אני עובד בקיבוץ אור הנר בחקלאות, יש שם אנשים שבחיים לא הייתי אומר שלום לבנאדם הזה, בחיים, כי הוא שונה ממני בחיים, אבל הם אנשים מדהימים, אכפת להם מי אני, ואם אני אדם טוב" (א', קבוצת מיקוד, נערים מבית דקל). 

היכרות עם הסביבה כממד שילוב עוסקת גם ברכישת אותן מיומנויות יום-יומיות, כמו קניית כרטיס לאוטובוס, קנייה במכולת ועוד: "אני ממש חושבת על התנהלות כלכלית שצריך יותר עזרה בזה. ביציאה לעבודה, לשחרר יותר. לתת להכיר את ה'בחוץ'. כשאני אצא מההוסטל אני אחטוף כאפה, כי אני לא יודעת מה זה, חוץ ממה שהכרתי עד היום וקצת מההוסטל" (מ', קבוצת מיקוד, נערה מהוסטל אורנים). שיר, מדריכה בנאות אביב, ליוותה נערה לחיפוש עבודה. נערה אחרת, שהצטרפה אליהן, סירבה בתוקף לקנות לבד גלידה וביקשה משיר עזרה. שיר סיפרה:

הסירוב הפתיע אותי. מאי קנתה בעצמה את הגלידה ושילמה עליה. אני הייתי לצידה וניסיתי לתת לה תחושת ביטחון. לפני שרכשה את הגלידה ניהלנו שיח [ש]בו חיזקתי אותה ש[היא] יכולה להזמין את הגלידה בעצמה ולשלם. והזכרתי שאני איתה. ההתלבטות הראשונית הייתה האם לקנות למאי את הגלידה בעצמי, שכן היינו קצרות בזמן, וזה היה חוסך לנו, אך מהצד השני היה לי חשוב שמאי תלמד לבצע את הפעולות היום-יומיות האלו בעצמה. מקרים כמו אלו קורים מדי יום ביציאות עם הנערות, ולרוב איני מייחסת להם חשיבות מיוחדת. בקריאה לאחור של המקרה ושחזורו אני מבינה את החשיבות של עידוד העצמאות של הנערות בדברים הכל כך יום-יומיים, שעבורנו נתפסים כטריוויאליים, אבל עבורן זו התמודדות חדשה.   

רעיונות לפעילות 

א. משחק חפש את המטמון לנער או נערה חדשים שנקלטו 

ב. חלוקת מאפים לשכנים בחגים, הזמנת השכנים להוסטל לחגים, אירועים או ארוחות 

ג. סיבוב היכרות עם כל הפעולות הבסיסיות בשכונה 

קבוצות השתייכות 

שייכות היא צורך בסיסי קיומי חיוני כמו אוויר לנשימה, תחושה מופשטת שאינה מבוססת בהכרח על קשרים מוחשיים. חשיפת הנערים והנערות המגיעים להוסטל למגוון של קבוצות השתייכות מאפשרת להם הבניה של רבדים נוספים בחוויית הזהות האישית. זהו מעבר מהזדהות עם קבוצות שלרוב מאופיינות בתווית שלילית להזדהות עם קבוצות שייכות מיטיבות. קבוצות השייכות החדשות יכולות להיות תנועות נוער, חוגים או קבוצות הקשורות להתנדבות. אלו קבוצות המקנות לנער או לנערה תחושת ערך. הפיכת קבוצות הנערים שבהוסטל לדורותיהם לקבוצת השתייכות בפני עצמה עשויה גם היא לתת כוחות ותמיכה. 

מנחה: לאילו קבוצות אתה מרגיש שהיית שייך לפני הכניסה להוסטל?

ע': הקבוצה שהרגשתי שייכת אליה היא ערסים, מעשנים. 

י': קבוצת סמים, קבוצת זנות.

מ': קבוצת רחוב.

מנחה: לאיזה קבוצת השתייכות הייתם רוצים להיות שייכים?

ע': קבוצת המצליחים. אני רוצה להצליח ולהיות המודל.

י': הייתי רוצה להשיג את התפקיד שלי בצבא, אני רוצה לשאוף גבוה. אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.

מ': רוצה לנהל סניף ב"סופר פארם". 

(קבוצת מיקוד, הוסטל אורנים)

מנחה: לאיזה קבוצות אתה מרגיש שהיית שייך לפני הכניסה להוסטל? 

ד' ומ': משפחת פשע.

ד': שייך לנערי רחוב.

ז': מוזיקאים.

מנחה: לאיזה קבוצת השתייכות הייתם רוצים להיות שייכים?

ז': קבוצת שייכות של מפורסמים.

מ': שחקני קולנוע, מפורסמים.

א': בעלי מוסך, מוסכניקים.

ד': ברייקדנס, ריקוד רחוב.

מנחה: לאיזו קבוצה לא תרצו להשתייך?  

מ': לקבוצה של העבר, לנרקומנים.

מנחה: לאיזה קבוצות אתה מרגיש שנוצרה לך שייכות בזמן השהות בהוסטל?

ז': מוזיקה תמיד, תיכון, גלישה.

מ': "אחריי", גלישה.

א': מוסך, גד"ש אורן, לא מרגיש שייך לתיכון (קבוצת מיקוד, הוסטל בית דקל).

התחברות לקבוצות מסוימות יכולה לשנות את האופן שבו נער או נערה נתפסים בעיני עצמם בדיוק במקומות המורכבים או הכואבים ביותר. לדוגמה, התנדבות במשטרה עבור נערה שיש לה תיקים במשטרה או התחברות נער שמשפחתו חיה בעוני לקבוצות התנדבות העוסקות בחלוקת מזון (חיבורים אלו נעשים בכמה הוסטלים). השינוי בתפיסה העצמית יהיה מנעזרים לעוזרים, מחלשים לחזקים. החשיפה מאפשרת גם שינוי תפיסתי באופן שבו הנערים והנערות תופסים את האחר או את החברה (תפיסה מורכבת יותר הנובעת מיחסי קרבה, שבה ניתן לראות גם חלקים טובים ומסייעים). כמו כן, ההתחברות לקבוצות שייכות יכולה לתת מענה לתחושות של בדידות ולספק חוויות משמעותיות של עזרה הדדית, שותפות ועוד. חוויה של נורמליות, כגון הליכה לצופים, כמו כל ילד רגיל שחי בביתו, היא לעיתים החוויה שבני נוער אלו צמאים לה יותר מכול. להלן דוגמאות נוספות לחוויות מיטיבות של קבוצות שייכות: 

מדי יום שני יוצאים הנערים של בית דקל למועדון הגלישה של יוחאי. השנה, אחד הנערים – יוסי, לא יכול היה להגיע ביום שבו נקבע. יוסי החליט להצטרף למועדון הגלישה באופן פרטני על מנת שיוכל לגלוש כשיוחאי פנוי עבורו. כשהוא מגיע הוא מבלה עם קבוצת מועדון הגלישה, עושה איתם כושר גופני ומבלה בחברתם. לאחרונה המועדון עבר דירה, ויוסי סייע בכל מה שהיה צריך – תיקונים, שיפוץ והמעבר עצמו. ההתחברות למועדון הגלישה נתן ליוסי מענה לחוויות הבדידות שקיימות לעיתים בבית דקל" (תיאור התערבות, העובדת הסוציאלית הדס קרנילסקי, הוסטל בית דקל).

בשלושת החודשים האחרונים התחלנו לקיים פעילות שבועית משותפת עם צופי ים בחיפה. ניכר כי זו פעילות המגבשת אותם כקבוצה בפני עצמם, שכן יש להם משימה משותפת, אחריות משותפת, הם חולקים סירה ומשקיעים מאמץ משותף. בנוסף, פעילות זו מחברת אותם לבני גילם המדריכים בצופי ים, אשר עוברים איתם את הפעילות ומעבירים להם אותה. הפעילות בצופי ים מאפשרת להם לחוות את עצמם בפעילות נורמטיבית של בני גילם. בנוסף לכך, נתייחס לקבוצת משוב המתקיימת בבית. אומנם ההרכב שלה משתנה מדי שבוע, אך לרוב ישנו גרעין קבוע של נערים העובר משבוע לשבוע, ובכך למעשה נוצרת בקבוצה תחושה של שותפות, הזדהות, תמיכה ושייכות (מתוך סיכום תוכנית פיילוט קהילה בבית ברחוב חיים).

רעיונות לפעילות 

א. חיבור לקבוצות השתייכות יוכנס כמטרה לתוכניות הטיפול 

ב. פעילות שבועית כלל-הוסטלית או פרטנית בתנועת נוער 

מעגלים חברתיים  

חיבורים בין-אישיים, אלו שמחוץ למעגל המשפחה, כמו חברים מבית ספר או חוג, מהווים מקור של כוח. מעגלים אלו הם בעצם רישות חברתי אשר יכול לפתוח אפשרויות ומסלולי ניוד ולהביא לחשיפה למגוון הזדמנויות ודרכים למימוש ופיתוח עצמיים: 

בבית דקל נקלט מיכאל, חודש לפני גיל 18. מיכאל, שנקלט בתחילת שנת הלימודים, הציב לעצמו למטרה – סיום תעודת הבגרות. הצוות בהוסטל יצר שיתוף פעולה עם מכללת ספיר ו[מיכאל] החל ללמוד שם. מיכאל נחשף שם למעגל חברתי שונה מאוד ממה שהכיר עד כה והחל להתמודד עם שאלת החשיפה – האם להזמין את חבריו להוסטל? האם לספר את סיפור חייו? לאחר שנוצרה קרבה החליט לשתף את אחד החברים בסיפורו, והדבר אף קירב ביניהם. הלימודים ב[מכללת] ספיר הניבו חברויות מיטיבות ועשייה משותפת שמניבה פירות (תיאור התערבות, הדס קרלינסקי, עובדת סוציאלית, בית דקל).

יש לי חבר מהלימודים. הוא בן 26, היה בסיירת גולני, והוא אשקלוני, והכרתי אותו בלימודים… [הוא] מספר לי על החיים שלו שלא הכול תותים, [אני] מרגיש שהוא חבר שלי, לא שופט אותי. [הוא] לא מסוג האנשים שבחיים הייתי מתחבר אליהם, ופעם הייתי אומר, "מי זה ההומו הזה", והיום אני חושב שהוא גבר שבגברים (מ', קבוצת מיקוד, נערים מבית דקל).

אינטראקצייה עם מעגלים חברתיים מחייבת את בני הנוער להתמודד עם מצבים שונים, ובכך –ללמוד, לשכלל ולתרגל מיומנויות חברתיות רבות. הם לומדים גם כיצד הם רוצים להציג את עצמם כלפי חוץ. קיימת סכנה שיהיו עסוקים בהסתרה מתוך בושה, מה שמחייב את צוות ההוסטל לתשומת לב ורגישות. זו היא הזדמנות לעבודה טיפולית על האופן שבו הנערים והנערות תופסים את עצמם ועל מה שקורה להם במפגש עם החוץ.

כשבני הנוער מגיעים להוסטל הם מתנתקים מהמעגלים שבחייהם, לא תמיד מתוך בחירה או לאחר פרידה מסודרת. תשומת לב לכך בריאיון הקבלה (אינטייק) מספקת הזדמנות להתערבות חשובה (כמו חידוש קשר או פרידה במקרה הצורך). עבודה עם מעגלים חברתיים שעימם הניתוק היה דווקא לטובה היא משמעותית לא פחות, משום שגם שם יש געגוע, ואולי אף כמיהה, ליצירת קשר. הקטע הבא נלקח מתוך סיכום תוכנית פיילוט קהילה בבית ברחוב חיים:

אנו מצאנו שמשמעותי מאוד עבור הנערים לאפשר פרידה ממסגרות קודמות או המשך לקיחת חלק בכאלו שמתאפשר בהן. הנערים מגיעים לפה ללא הכנה מוקדמת, מתוך יום-יום ושגרה מסוימים. אנו רואים חשיבות רבה בלאפשר לנער להמשיך את שגרת חייו, במידה ו[היא] מיטיבה עמו. למשל, נערים הלומדים בחיפה יוצאים מאיתנו כל בוקר לבתי הספר שלהם, תוך שאנו בקשר רציף עם המחנכת. במקרים בהם הנער לא באמת מגיע ללימודים או לא חוזר אלינו לאחר הלימודים, אנו מקיימים חשיבה, האם נכון להמשיך לאפשר זאת או שמא עדיף לנער ללמוד אצלנו במסגרת ולהיות בנראות. נערים שלא לומדים בתוך חיפה, אנו משתדלים לתאם עם בית הספר או עם מסגרת קודמת איזה שהוא מפגש של פרידה עם בני הכיתה והמחנכת. לרוב הנערים מתרגשים מאוד מזה, ואנו רואים חשיבות רבה בחוויה טובה של פרידה עבור הנערים. בנוסף, ישנם מקרים בהם אנו מעוניינים לאפשר לחברים של הנער להגיע לבקרו, ובמידה שההורים מאשרים זאת, זה קורה. 

משמעות החיבור למעגלים חברתיים היא שההוסטל מוותר על רמת מוגנות מסוימת. ההוסטל צריך לאפשר לנער או לנערה להיפתח למעגלים החברתיים ולסייע בכך. כל חשיפה כזו עלולה להביא איתה גם סכנות מהסביבה. ישנם הוסטלים שבהם צוות ההוסטל מראיין את החברים, ויש לתת את הדעת למבוכה שמצב זה מייצר. האתגר בעבודה זו הוא לאפשר לנוער את המרחב ליצירת מעגלים חברתיים מיטיבים, תוך כדי שמירה על חוויית המוגנות. כמו כן, בעולמם של בני הנוער כיום מעגלים חברתיים מתקיימים במידה רבה ברשתות החברתיות. עם זאת גם שם יש סכנות רבות, וחשוב לצייד את הצעירים בכלים לגלישה בטוחה. אם צוות הוסטל מחליט למנוע את השימוש בטלפון נייד או באינטרנט, עליו לתת את הדעת לכך שבימינו אלו מהווים אמצעים מרכזיים ליצירת קשר ולשמירה על קשר.

רעיונות לפעילות 

  1. הכשרה על גלישה ושימוש נכונים ברשת 
  2. תוכניות לשילוב בלימודים, חוגים והכשרות מחוץ להוסטל

מבוגרים מיטיבים

בוגר מיטיב מעניק לנער חוויה מתקנת וגשר אל עולם הבוגרים כדמות תומכת, המהווה דגם לחיקוי ומסייעת ברגעי משבר וקושי. המפגש של הנוער עם מבוגרים מיטיבים בהוסטלים הוא חלק משמעותי בתהליך הטיפולי במסגרות, ויש לו חלק מהותי בתהליך ההתמודדות עם ההשלכות של טראומות התפתחותיות. אנשי צוות הם מבוגרים מיטיבים כחלק מהגדרת תפקידם, אך המפגש עם מתנדבים מאפשר קשר בעל איכות אחרת מזה שנבנה עם הצוות. מתנדבים נתפסים אצל בני הנוער כ"נקיים" מאינטרסים חומריים (בעיקר של שכר), כמי שבאים מבחירה ומרצון טוב ושאינם  נמצאים בעמדה של מחליטים בנוגע לטיפול בהם. כך נכתב בסיכום תוכנית פיילוט קהילה בבית ברחוב חיים:

בחודשים האחרונים גויסו מתנדבים נוספים למסגרת, ואחד המדריכים בצוות אחראי על הליווי שלהם. אנו מקפידים כי בכל תחילת משמרת המתנדבים יעודכנו בעיקרי ההתרחשויות של הבית, וכי בסוף המשמרת, הם ישבו לשיחה של עשר דקות עם אחד המדריכים, הן על מנת לאפשר ונטילציה קצרה והן כדי להעביר מידע מהם למדריכים. המתנדבים מתארים שלשיחת סיכום המשמרת יש חשיבות רבה מבחינתם, היא מאפשרת להם להרגיש שהדברים עוברים לטיפול, ושהם יכולים לשחרר ולא לקחת את זה איתם הביתה. משיחות סוף המשמרת ניכר כי הנערים מוצאים במתנדבים כתובת ייחודית ומשמעותית, אשר הנערים מרגישים בנוח לפנות אליהם ולפתוח עימם תחושות, חששות או מקרים שקרו כאן במסגרת. בשיחות הפרידה של הנערים עם העו"סיות, לא אחת הנערים העלו את המתנדבים כחלק שיהיה קשה להיפרד ממנו. עוד עולה מהעו"סיות, כי בשיחות האינטייק נוספה השאלה לגבי קיומם של מבוגרים מיטיבים בחייהם, כמו דוד או מורה שאיתו יש קשר קרוב וטוב. השאלה נותנת מקום לנער להבין שיש לו גם קשרים מיטיבים בחיים ונותנת לנו מידע לגבי איש קשר שאנו יכולים לפנות אליו ברגעים קשים של הנער.

על הצוות המקצועי להעניק תמיכה, החזקה וליווי למתנדבים על ידי הכשרות תקופתיות, שיחות בפתיחת משמרת ובסיומה, אירועים משותפים וכו'. יש להעניק להם תחושה שהם חלק מהמסגרת, ולא נפרדים ממנה (פוטנציאל לפיצולים וסודות) ולבנות גם אצלם (כמו אצל בני הנוער) אמון במסגרת המטפלת. 

בכל מסגרות העמותה משולבים מתנדבים ומתנדבות המשמשים כבוגרים מיטיבים. היותם כאלה נתפס פעמים רבות כמשני, ולא כתפקידם העיקרי. הכוונה היא שהם משמשים לא רק ככוח עזר ותמיכה בהפעלת המסגרת, אלא גם כדמויות משמעותיות לתהליך הטיפולי: 

חודשיים לאחר שחלי החלה להתנדב בבית דקל החליט אריאל לשאול אותה על "הפיל שבחדר" (כך חלי קוראת לעיוורון שלה). חלי סיפרה שזו זכות לא לראות, כי אפשר להרגיש יותר. מאותה שיחה, כל פעם שחלי מגיעה אריאל מבלה איתה, וכל פעם הוא מספר לה על "עיוורון" קטן שקיים בו. זו מין שיחה שהפכה לפתוחה ואמיתית מאוד. אריאל נפתח לעולם מלא בצבעים ורגשות והתמודדות יום-יומית עם קשיים (תיאור התערבות, אלי גבאי, בית דקל).

רעיונות לפעילות 

א. שילוב מתנדבים בהוסטל לא רק כצוות עזר, אלא כדמויות משמעותיות עבור הנערים – ליזום חיבורים, יציאות מההוסטל, חניכה אישית, הפעלות וכדומה

ב. השקעה בצוות המתנדבים דרך הכשרות, הדרכות קבועות והיכרות עם כלל צוות ההוסטל

סכנות ועקרונות פעולה

הקהילה כזירת התערבות טומנת בחובה מספר סכנות שיש לתת עליהן את הדעת, והן מפורטות להלן.

 פוטנציאל לפגיעה במוגנות

ביציאה הפיזית מההוסטל בני הנוער ייחשפו למגוון של אנשים ומצבים שלא היו נחשפים אליהם לו היו בסביבה  סגורה. יש נערים ונערות הזקוקים לליווי אינטנסיבי יותר כדי לאפשר להם מפגש זה בצורה המותאמת ליכולותיהם.

              חוויה של מחיקת מרכיבי זהות אישית ושכלול של פרקטיקות הסתרה

חשוב לתת את הדעת למיקום השולי של הנוער מבחינת מוצא, מעמד, מגדר, זהות מינית וכו' בזירת התערבות זו ולהיזהר ממצב שבו תחושת הנחיתות מוקצנת. מצב זה יכול לגרום לכך שהנער או הנערה יתחילו להסתיר חלקים בעצמם מתוך מבוכה במפגש עם החוץ. יש לוודא שהחשיפה לסביבות ואנשים תהיה לא רק לאלו שממעמד סוציו-אקונומי גבוה והקשרי חיים פריבילגיים. 

              ניתוק מהקהילה הקודמת ומחיקת מרכיבי שייכות 

נערים ונערות המגיעים להוסטל נותקו מהקהילות שלהם, וחשוב לשים לב שהנתק והחיבורים החדשים אינם מעצימים את הניתוק שנוצר. חשוב שהצוות בהוסטל ישים לב למרכיבי שייכות מיטיבים וישקיע מאמצים בחיבור אליהם, גם במקרים שהנער או הנערה אינם מצהירים עליהם כחשובים להם. לדוגמה, להוסטל נאות אביב בהרצליה הגיעה נערה בת העדה האתיופית שכל הזמן ציינה את כישלונו של ההוסטל להכיר במרכיב שייכות משמעותיים זה היא כעסה כשלא חגגו את חג הסיגד או כשלא התייחסו להפגנה של בני העדה. לעומתה, נערה אחרת, גם היא בת העדה האתיופית, כביכול לא הייתה מעוניינת להתחבר לחגים או למאבקים ונהנתה מהניתוק. אך לאחר כשנה וחצי העובדת הסוציאלית לקחה אותה לאכול במסעדה אתיופית לבקשתה. החוויה הייתה מרגשת מאוד עבורה, המוזיקה שהתנגנה, התמונות התלויות על הקיר של נופי אתיופיה וטעמי האוכל הציפו אותה בזיכרונות נעימים ויצרו אצלה תחושת קשר ושייכות שהיא הייתה צמאה להם.

עקרונות עבודה 

כדי שהפעולות הנעשות בזירת התערבות זו תהיינה מיטיבות ויעילות, יש לדאוג לכמה עקרונות עבודה:

  • יש לייצר לבני הנוער הזדמנויות ומפגשים רלוונטיים, כלומר לחשוב מה מענין אותם, למה הם זקוקים, ומה יכול להיות משמעותי עבורם. לדוגמה, בהיכרות עם הסביבה, נכיר להם את המכולת ותחנות אוטובוס ורכבת חשובות; בחשיבה על מעגלים חברתיים וקבוצות שייכות, נאפשר חשיפה לתחומי עניין וזהות שמעסיקים את בני הנוער, כמו זהות מינית ומגדרית.
  • המרחבים צריכים לאפשר הרגשה טבעית ואותנטית, בניגוד לתחושה של העמדת פנים. כמו כן יש לתת את הדעת על כך שמרחבים מסוימים עלולים לעורר תחושות ניכור, זרות, מבוכה וחוויות של הדרה ולהקצין תחושות קיימות. 
  • בגלל כל אותן תחושות וחוויות שאליהן בני הנוער נחשפים בזירה זו, יש צורך בתיווך ועיבוד של התכנים שעולים, כדי להפחית פגיעות ולהצליח.
  • שותפות הצוות – יש משמעות לכך שכל הצוות יהיה מחובר ושותף לרציונל של הקהילה ככלי טיפולי, כדי שהחוויות והלמידה תהיינה מיטיבות, ולא פוגעניות, ויהיה רצף של עשייה. לדוגמה, כלל אנשי הצוות ובני הנוער יתרגלו מיומנויות של יציאה מההוסטל, והעובדת הסוציאלית תשוחח על החוויות עם הנער או הנערה; כלל אנשי הצוות יקבלו את המתנדבים המגיעים ויהיו שותפים בתהליך הליווי וההכשרה שלהם.
  • יש לאפשר לאורך השהות בהוסטל תרגול, התנסות וחוויה ככל שניתן, על מנת שהלמידה תלווה את הנערים והנערות בעתיד. 

שתף