מכתבי פרידה

"קטעים ממכתבי פרידה של שוהים ב"אתנחתא

באתנחתא התחלתי להרגיש, התחלתי לבכות! שזה דבר משגע. הרגשתי חיה, אפילו שהיה לי קשה עם כל הרגשות שמציפים אותי והייתי מאוד מבולבלת. באתנחתא התחלתי לצחוק, אבל צחוק אמיתי… אני מודה לכם על הרבה דברים שעשיתם למעני, כמו – שיפור מצב הרוח, התמיכה, העידוד, וההתחשבות מצדכם. עזרתם לי כשהייתי זקוקה לכם ותמיד הייתם לצידי גם ברגעים קשים.

אתם נתתם לי בית והגנה מה שאף פעם לא היה לי. זה כמו מכת חום, שאתה מרגיש אותה בכל הגוף והחום הזה הדאגה והאהבה נותנים לך רצון לחיות ולא לרצות יותר למות. גם כשהייתי בחדר שלי לבד הרגשתי שנותנים לי יד, שמחזיקים אותי חזק כי לא רוצים שאפול… ונתתם לי הרגשה שאני שווה משהו. הראיתם לי את היופי שבחיים. סדר היום הזה נתן לי להרגיש חיה, יציבה, עם הרבה כוח. אם תיראו אותי מחייכת תדעו שזה בגללכם.

חשוב לי להגיד תודה ענקית לכולכם על זה שקיבלתם אותי כמו שאני וכיבדתם אותי ואהבתם אותי. אני יוצא מאתנחתא בהרגשה שאני בטוח אסתדר איפה שאני אהיה, בזכותכם. אני מקווה ש”אתנחתא” יוכל לעזור לעוד המון נערים ונערות שצריכים את העזרה.

הייתי פה כמעט חודשיים, ואלה היו הרגעים הכי יפים בחיים שלי ואני לא אשכח אתכם לעולם. המקום הזה, נפלא, נעים, מיוחד, בקיצור מושלם. הצוות בשבילי היו כמו ההורים שלי או אפילו יותר. תמיד שהיה לי רע או סתם באסה – המדריכים תמיד ידעו לבוא ולדבר איתי ולעזור וגם לתת הרגשה שאוהבים אותך וצריכים אותך. אני מקווה שחלק מהנערים פה ילמדו לכבד את המקום כמו שאני כבדתי אותו ולמדתי להסתכל על הדברים הטובים שהמקום נותן ולא על הדברים הקשים והלא נעימים.

תודה רבה על חודשיים של המון הקשבה, נתינה והעיקר המון אהבה. אין לי מילים כדי לתאר עד כמה אתם חשובים לי. עשיתם לי המון, נתתם לי להתגבר ולהכיר את עצמי יותר. נתתם לי את האפשרות להאמין שיש לי על מה להתגאות בעצמי. בלעדיכם לעולם לא הייתי רואה זאת, מנהלים ומדריכים יקרים תודה רבה!

כשהגעתי ל”אתנחתא” קיבלתי “מכת חום, של התייחסות ואהבה. בהתחלה הבהיל אותי ואח”כ גרם לי קושי בעזיבה.

בשבוע הראשון לא הפסקתי לבכות כי לא רציתי להישאר אבל לא היה לי לאן ללכת. עכשיו, אחרי ארבעה חודשים, יש לי לאן ללכת ואני לא מפסיקה לבכות כי לא בא לי לעזוב.

בנוגע לכללים של “אתנחתא” מצאתי אותי נלחם בעצמי כדי לעמוד בהם, ידעתי שזה כרטיס הכניסה שלי חזרה לתלם, ובגלל זה השקעתי את הכול.

אם מישהו היה שואל אותי אם “אתנחתא” זה מקום זמני הייתי צוחקת בפרצוף שלו. אתם טועים, “אתנחתא” זה לא זמני. “אתנחתא” זה מקום קבוע, ואם אנשים הולכים מפה וחושבים עדיין שזה זמני אז הם לא למדו כלום.

באתי לכאן מפוחדת ואני יוצאת עם ביטחון עצמי ועם תקווה. תודה רבה רבה לכולכם על הכול.

נהניתי כמו המשפחה שלי. אני כל כך מעריכה אתכם כי הצלתם אותי.

מה קורה יא מנהל הוסטל זמני?!
שנים שלא ראיתי אותך ודווקא כשאני באה לבקר אתה לוקח חופש!
באתי כמובן, זה יום השנה, להזכירך עבורו 6 שנים – מי היה מאמין!
תשאל את שרית איך אני נראית.
עוד חודשיים וחצי אני כבר משתחררת מהצבא ומתחילה לעבוד ולבנות לעצמי חיים!