פרקטיקות מקצועיות עם צעירים/ות שעל פני הקשת הטרנסית המיושמות במסגרות חוץ-ביתיות של עמותת אותות

יוחאי נדן, מיכל קומם, תכלת משקביץ ומאיה צפתי

תקציר

מחקר גישוש איכותני זה מתמקד בפרקטיקות מקצועיות המתקיימות במסגרות חוץ-ביתיות של עמותת "אותות" לצעירים.ות טרנסימות, מתוך נקודת המבט של אנשי ונשות הצוות במסגרות. המחקר בוחן את תפיסותיהם.ן של אנשי הצוות במסגרות ואת המשמעויות הניתנות על ידם.ן לעבודתם עם צעירים.ות טרנסימות. מחקר איכותני זה התבסס על שישה ראיונות עומק אישיים ושש קבוצות מיקוד – בהם השתתפו 28 אנשי ונשות צוות הפועלים במסגרות אלה. הראיונות וקבוצות המיקוד הוקלטו, תומללו במלואם ונותחו על פי גישת הניתוח התימטי. ניתוח הנתונים העלה שלוש תימות מרכזיות: התימה הראשונה מתמקדת בפרקטיקות התערבות עם הפרט, הקבוצה והמשפחה שזוהו כרווחות במסגרות. התימה השניה שופכת אור על פרקטיקות התערבות במישור החברתי אותן מקיימים אנשי ונשות המקצוע. התימה השלישית מתמקדת בהתמקמות האתית-מקצועית העומדת בבסיס הפרקטיקות שזוהו. הפרקטיקות המקצועיות העיקריות בהן עושים.ות אנשי הצוות שימוש מתקיימות בשני מישורים – במישור הבין-אישי ובמישור המאקרו-חברתי – מישורים אשר קשורים ומזינים אלה את אלה. ניכר כי הפרקטיקות המקצועיות בהן נעשה שימוש בשני מישורים אלה מושפעות מתפיסות מקצועיות ועמדות מוצא אתיות מודעות-הקשר, שיתופיות, העושות שימוש בידע מבפנים. תפיסות אלה מדגישות תהליכים מאקרו-חברתיים בעיצוב החוויות, האתגרים והקשיים עימן.ם מתמודדים.ות צעירים.ות טרנסימות. תפיסות מודעות-הקשר מאפשרות לקיים ולפתח פרקטיקות השואפות לתרום לחוסן אישי לצד שינוי חברתי ובכך לסייע לצעירים.ות לנוע מעמדה של פגיעות אל עבר פיתוח חוסן ו- agency.   

פרקטיקות מקצועיות עם צעירים.ות שעל פני הקשת הטרנסית המיושמות במסגרות חוץ-ביתיות של עמותת אותות

יוחאי נדן, מיכל קומם, תכלת משקביץ ומאיה צפתי

השירותים החברתיים לצעירים מהקשת הטרנסית נמצאים בראשית דרכם בישראל. עמותת אותות יזמה, בשותפות משרד הרווחה, שירותים חוץ ביתיים מותאמים לצרכי קבוצה זו. מחקר זה מבקש ללמוד ולהמשיג את הפרקטיקות שהתפתחו במסגרות חדשניות אלה בשנות פעילותן הראשונות. זהו מחקר גישוש אשר התבסס על חקר מקרה של שלושה שירותים חוץ ביתיים בישראל אשר עובדים עם צעירים.ות מהקהילה הטרנסית (דירות המעבר, הגג הוורוד ואבני דרך). למרות התרחבות יחסית של המחקר בתחום, פרקטיקות הטיפול וההתערבות עם צעירים.ות  טרנסימ.ות כמעט ולא זוכה לביטוי בשיח החברתי ובמחקר האקדמי. המחקר הנוכחי בא לגשר על הפער הקיים בידע בתחום ומבקש להתמקד בפרקטיקות הנהוגות בשירותים לטיפול חוץ ביתי בצעירים.רות טרנסימות מנקודת מבטם של העובדים.ות. זאת בכדי להבין את החוויות, המשמעויות כמו גם האתגרים עימם מתמודדים העובדים.ות עם אוכלוסייה זו במסגרות חוץ ביתיות. 

1. סקירת ספרות
   
   1. צעירים.ות טרנסימות במסגרות חוץ ביתיות

חוויות החיים של צעירים.רות טרנסימות מתעצבות בצל סטיגמה, הדרה, תיוג ואפליה. גילויי האפליה והסטיגמה ממנה סובלים.לות צעירים.רות הנמצאים.אות על פני הקשת הטרנסית מוגדרת כטרנסופוביה (Bockting et al, 2013; James et al., 2016). המונח טרנסופוביה (transphobia) מתייחס לאפליה ששורשיה נטועים בפחד, כעס, שנאה, גועל ו/או חוסר נוחות כלפי א.נשים אשר לא תואמים.ות לציפיות החברה כלפי מגדר (Hill & Willoughby, 2005). בשל השפעותיה השליליות של הטרנספוביה, נמצא במחקרים כי טרנסימות חווים הזנחה והתעללות בידי משפחות המוצא שלהם, מה שמוביל לעיתים קרובות להיפלטותם מבתיהם ולהפיכתם לחסרי בית וכן לפניה לזנות ולשימוש בסמים (Malpas, 2011 Abreu et al, 2019;). מחקרים אלו הראו קשר ברור בין דחיה משפחתית לבין שימוש בסמים, הפלטות ממסגרות חינוכיות ותעסוקתיות, פניה לזנות, ניסיונות אובדניים ועוד (Abreu et al, 2019). 

בשל אפליה בשוק העבודה, התנכרות המשפחה וקשיים במערכת החינוך, צעירים.ות רבים.ות שעל פני הקשת הטרנסית מוצאים עצמם חסרי קורת גג ומחסה. על פי נתונים מארצות הברית, טרנסימות מהווים.ות כ-11% מכלל חסרי.ות הבית (Shelton, 2015; Van Yu, 2010). ממחקרים בארצות הברית נראה כי הסיבה העיקרית לחסרות בית בקרב צעירים.ות מהקהילה הטרנסית היא מחסור בקבלה ובתמיכה משפחתית, וכי רבים.ות מהצעירים.ות חסרי.ות הבית ברחו מהבית בעקבות התעללות פיזית, רגשית או מינית (Choi et al., 2015; Durso & Gates, 2012). עוד נמצא כי ביחס לשאר חברי הקהילה הלהט"בית, טרנסימות נשארים.ות תקופות ארוכות יותר חסרי.ות בית (Choi et al., 2015). כמו כן, נמצא כי הבריאות הפיזית והנפשית של צעירים.ות טרנסימות חסרי.ות בית נמוכה יותר מאשר שאר האוכלוסייה (Choi et al., 2015; Durso & Gates, 2012; Maccio & Ferguson, 2016), כאשר פעמים רבות בעיות אלה אינן מטופלות (Spicer, 2010). כך למשל, נמצא כי חסרי.ות בית בעלי.ות סיכון של 69% לבצע ניסיון התאבדות (Haas et al., 2014). אולם, למרות העובדה שאחוז נכבד השוהים במסגרות חוץ ביתיות הינם צעירים.רות טרנסימות, ישנו מיעוט מחקרים הבוחן את הפרקטיקות המקצועיות המשמשות את הצוותים העובדים עם אוכלוסייה זו.

2. צעירים וצעירות טרנסימות השוהים.ות במסגרות חוץ ביתיות בישראל: גופי ידע ושיח מקצועי

לפי ההערכות חיים בישראל בין 8,000 – 24,000 א.נשים טרנסימות (כ- 0.3-0.1 אחוז מהאוכלוסייה) (מעברים, 2016). בדומה לעמיתיהם בעולם, חוויות החיים של טרנסימות בישראל מתעצבים בצל חוויות של הדרה, אפליה, אלימות ותיוג (Leichtentritt & Davidson-Arad, 2004). על פי גולדין (2020), טרנסימות בישראל חווים.ות אפליה והדרה בתעסוקה וחשופים.ות לאלימות ותוקפנות במרחב הציבורי. חלקן.ם מתמודדים.ות עם יחס עוין ופוגעני בתוך המשפחה, מצבן.ם הכלכלי מתחת לאוכלוסייה הכללית ושיעור גבוה מהן.ם נמצאים.ות בזנות ו/או בתעשיית המין, חלקן.ם בשל הקושי הכלכלי. אנשי ונשות צוות במערכת הבריאות פעמים רבות אינן.ם מודעים.ות לצרכיהם ולעתים הן.ם אף מקבלים.ות יחס פוגעני בתוך המערכת הציבורית באופן שפוגע בנגישות לטיפול הולם ומעלה את הסיכון לבעיות בריאותיות (גולדין, 2020). מכאן, צעירים.רות טרנסימות רבים מוצאים עצמם.ן כחסרי עורף משפחתי, נפלטים מביתם.ן והופכים לחסרי קורת גג. בשל מצבים אלה הם מגיעים.ן להיעזר במסגרות חוץ ביתיות הקיימות (Shilo & Savaya, 2011). בישראל ישנן מספר מועט של מסגרות חוץ ביתיות לצעירים.ות להט"בים.ות ועוד פחות מסגרות לצעירים.ות טרנסימות.

המסגרות לצעירים.ות על הקשת הטרנסית אשר עומדות במרכז מחקר זה, הוקמו על ידי עמותת אותות (המפעילה את "בית דרור", קורת גג לנוער להט"ב משנת 2002 כחלק מרשת המענים של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה), ביוזמת שירות נוצ"ץ במשרד הרווחה ועיריית תל אביב בשנים 2015 -2018. המסגרת הראשונה שהוקמה היא דירת המעבר לצעירות טרנסג'נדריות במרץ 2015 (זלצמן וגל, 2015), אליה הצטרפה דירת המעבר לצעירים טרנסג'נדרים בינואר 2017. אחריהן הוקמו הגג הוורוד, הלנת חירום לצעירים.ות להט"ב בינואר 2018, ובמרץ 2018 "אבני דרך" הוסטל לצעירים.ות מקהילת הלהט"ב. שני שירותים אלה הינם מסגרות לצעירים.ות להט"בים בכלל, אך בשנים האחרונות עולה בהתמדה מספר הצעירים.ות הטרנסימ.ות במסגרות אלה. היוזמה להקמת המסגרות התעוררה בעקבות עליית המודעות למצוקה שחווים צעירות וצעירים על הקשת הטרנסית כהצטלבות צרכים של צעירים.ות בכלל ואוכלוסיית הקשת הטרסית. מודעות זו הובילה להקמת פורום שפעל בין השנים 2011-2013 וכלל אנשי מקצוע, נציגי המגזר הציבורי – משרד הרווחה ועיריית תל אביב, נציגי עמותות ונציגים מהקהילה. מטרת הפורום הייתה להתוודע לקהילה הטרנסית ולצרכיה הייחודיים והוא פעל בשיתוף ארגונים מקהילת הלהט"ב ונציגים מהתארגנויות של הקהילה הטרנסית. תוצר חשוב של פורום זה היה יום עיון שהתקיים בשנת 2012 והיווה מנוף משמעותי להצפת הנושא הטרנסג'נדרי בקרב אנשי המקצוע ולגיוס משאבים מקצועיים וכספיים לצורך פיתוח שירותים עבור קהילה זו. היוזמה להקמת המסגרות הינה תוצאה ישירה של תהליך זה (זלצמן וגל, 2015).

2. שיטה

מחקר זה הינו מחקר איכותני-גישושי אשר בוחן פרספקטיבות של אנשי/נשות צוות בשלוש מסגרות חוץ-ביתיות לצעירים.ות המיועדות לקהילת הלהט"ב (דירות המעבר לטרנסימ.ות, הגג הוורוד ואבני דרך) בנוגע לפרקטיקות ההתערבות המיושמות על ידם בעבודתם עם צעירים.ות טרנסימ.ות. שאלות המחקר שהובילו את החקירה הינן: (1) מהן פרקטיקות ההתערבות לצעירים.ות מהקהילה הטרנסית המיושמות במסגרות החוץ ביתיות? (2) מהן הסוגיות העיקריות העולות מפרקטיקות אלו בידי אנשי/נשות הצוות שעובדים.ות עם צעירים.ות מהקהילה הטרנסית במסגרות חוץ ביתיות כפי שאלו נתפסות בעיניהם.ן? פרדיגמת המחקר האיכותנית מאפשרת הבנה כוללנית של תופעות באמצעות בחינתן של תפיסות, הבנות ומשמעויות, כפי שהן נתפסות אצל משתתפי.ות המחקר (Patton, 2015). מאחר שהמחקר הנוכחי מנסה ללמוד על פרקטיקות המקצועיות הנהוגות בשלושה שירותים חוץ ביתיים העובדים עם צעירים.רות טרנסימות מתוך עיני העובדים בהם, הרי שהפרדיגמה האיכותנית הנה המתאימה ביותר ללימוד על התופעה (Corbin & Strauss, 2014; Denzin & Linclon, 2011). זאת בכדי לסייע באיסוף נתונים ראשוניים על התופעה שישמשו בבוא העת כבסיס למחקר רחב יותר אודות פרקטיקות עבודה עם צעירים.רות אלו.

1. אוכלוסיית המחקר

אוכלוסיית המחקר כללה את אנשי/נשות הצוות בשלוש המסגרות הנ"ל. המדגם כלל 28 אנשי ונשות צוות איתם התקיימו ראיונות פרטניים וקבוצות מיקוד: 7 ראיונות פרטניים עם  6 אנשי צוות. עם אחד מאנשי הצוות התקיימו 2 ראיונות. כמו כן התקיימו 6 קבוצות מיקוד בהן נכחו בין 2 ל- 8 משתתפים. מבחינה דמוגרפית, רובן.ם הגדול של משתתפי.ות המחקר משתייכים.ות לקהילה הלהט"בית, אך רובן.ם גם אינן.ם טרנסימ.ות. 19 מהן מגדירות עצמן כנשים, 7 כגברים ו-2 כא-בינארים. טווח הגילאים של המשתתפים.ות נע בין 18 ל-69, כאשר הממוצע עומד על 32.7. הותק של משתתפי.ות המחקר במסגרות הנחקרות נע בין 3 שבועות ל-5 שנים, כאשר ממוצע הותק עומד על שנה ושלושה חודשים. מבחינת התפקידים המקצועיים של הצוותים, שלושה ממשתתפי.ות המחקר שרואיינו הן.ם בתפקיד מנהל.ת המסגרת, ארבעה בתפקיד עובד.ת סוציאלי.ת, שתיים בתפקיד רכזת, שתיים בתפקיד אם בית, 13 בתפקיד מדריך.ה ו-4 בתפקיד בן.ת שירות לאומי. מבחינת ההשכלה של משתתפי.ות המחקר, 9 מהן.ם בעלי תעודת בגרות, 3 בעלי תעודת מקצוע, 10 מהן.ם בעלי.ות תואר ראשון ו-6 בעלי.ות תואר שני. מבחינת סוגי המקצועות שהמשתתפים.ות לומדים.ות/למדו, 14 הינם מקצועות טיפוליים, 5 בתחום המשחק והבמה, אחד בתחום הרוח ואחד בתחום האמנות.

2. איסוף נתונים וכלי המחקר

המידע נאסף באמצעות ראיונות אישיים וקבוצות מיקוד, אשר נערכו במסגרות הנחקרות ונערכו על ידי החוקרים. לקראת הראיונות פותח מדריך ראיון אשר כיסה את התחומים הבאים: א. שגרת היום המקצועית של אנשי המקצוע;  ב. כללי האצבע של עבודה עם צעירים.ות מהקהילה הטרנסית במסגרות; ג. הסוגיות, האתגרים והדילמות העומדים בפניהן.ם בעבודה עם צעירים.ות טרנסג'נדרים.ות ודרכי ההתמודדות; ד. הייחוד בעבודה עם טרנסימות; ה. הצלחה בעבודה עם צעירים.ות טרנסימות. הראיונות נשאו אופי מובנה-למחצה כך שנשאלו שאלות הרחבה על נושאים שונים שעלו בעת הראיונות (Denzin & Lincoln, 2011). קבוצת מיקוד הינה שיטה לאיסוף נתונים הנסמכת על קבוצת משתתפים.ות, אשר נבחרו כחלק מדגימה של אוכלוסייה מסוימת, לדון בנושא מסוים (Creswell, 2012; Patton, 2015). השילוב שבין ראיונות העומק וקבוצות המיקוד מאפשר מחד להעמיק בנושאים רגישים שלא ניתן להעלות בקבוצה, באמצעות ראיונות העומק; ומאידך מאפשר להעלות נושאים לדיון קבוצתי באמצעות קבוצות המיקוד, סביבם יש דיאלוג פורה הכולל דעות שונות ומחלוקות (Milena, Dainora & Alin, 2008).

3. ניתוח הראיונות, אמינות המחקר והיבטים אתיים

תהליך ניתוח הראיונות נעשה לאור גישת הניתוח התמטי (Braun & Clarke, 2006).  נעשה שימוש בכלים  הבאים על מנת להגביר את אמינות המחקר (trustworthiness): שמירת העדויות והנתונים (החומרים אנונימיים ומוסווים), הצלבה בין חוקרים בתהליך הניתוח, קיום תהליך רפלקטיבי הכולל Bracketing (השמה בסוגריים) להפחתת ההשפעות הפוטנציאליות הנובעות מדעות קדומות ושיפוט ערכי מוטה של החוקרים, ודיווח עשיר בדו"ח המחקר הכולל ציטוטים רבים מהחומר הגולמי של הראיונות. לבסוף, דו"ח המחקר הועבר לשמונה ממשתתפי.ות המחקר לקריאה, לאחר מכן קיימו החוקרים שלושה מפגשים קבוצתיים (עם 2-3 מרואיינים בכל מפגש), במטרה לקבל משוב ולעזור בהמשגה נוספת של הממצאים. מחקר זה הוזמן ומומן על ידי עמותת אותות ונערך בשותפות עימה. המחקר נערך תוך שמירה על כללי האתיקה הנהוגים במחקרים מסוג זה. המחקר קיבל את אישור וועדת אתיקה של בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, משתתפות ומשתתפי המחקר חתמו על טופס הסכמה מדעת להשתתפות במחקר, ואנונימיות וחיסיון הובטחו להם לאורך כל שלבי המחקר. שמותיהם ופרטים מזהים של משתתפי המחקר הושמטו מדו"ח זה על מנת להגן עליהם ולשמור על פרטיותם. 

3. ממצאי המחקר

ניתוח הראיונות מגולל את סיפור פעולתן של מסגרות חדשות לצעירים.ות להט"בים שמפעילה עמותת "אותות", תוך התמקדות בפרקטיקות מקצועיות בעבודה עם צעירים.ות טרנסימ.ות. הפעלת המסגרות מדומה לפסיעה בדרך לא סלולה השואבת מחד, מתוך גישות עבודה מקובלות עם צעירים המתמודדים עם מצבי סיכון, אך מאידך כוללת מרכיבים חדשים שחלקם מהווים התאמה וחלקם פיתוח ויצירה חדשים, מאחר והעבודה עם א.נשים שעל פני הקשת הנמצאת בראשית דרכה, מחייבת זאת. ניתוח הממצאים מעלה שלוש תמות מרכזיות. התימה הראשונה מתמקדת בפרקטיקות התערבות עם הפרט, הקבוצה והמשפחה שזוהו כרווחות במסגרות. התימה השניה שופכת אור על פרקטיקות התערבות במישור החברתי אותן מקיימים אנשי ונשות המקצוע. התימה השלישית מתמקדת בהתמקמות האתית-מקצועית העומדת בבסיס הפרקטיקות שזוהו. שלוש התמות שופכות אור על סוגיות מרכזיות הנוגעות לעבודה עם צעירים.רות שעל פני הרצף הטרנסי. 

3.1 תימה ראשונה: פרקטיקות התערבות עם הפרט, הקבוצה והמשפחה

3.1.1 הבניית מרחב בטוח

ניתוח ממצאי המחקר מעלים פרטיקות המשמשות את אנשי ונשות הצוות בשירותים המתמקדות בליווי נוכח של הצעיר.ה ושל האינטראקציה שלו.ה עם סביבתו.ה. המשמעות המיוחסת לפרקטיקות אלו מתבססת על האופן שבו אנשי הצוות מבינים את חויותיהם.ן של צעירים.רות טרנסיות.ים במרחבי חיים אחרים הנתפסים כרוויי מצבי סיכון, סכנה, הדרה והשפלה. לאור הקשר זה, הפרקטיקה הראשונית עליה מתבססות פרקטיקות נוספות הנה יצירת מרחב בטוח עבור הצעירים.ות  אשר יהווה משקל נגד לחוויותיהם.הן השליליות במרחבי חיים אחרים המתבטאות בתחושת אחרות ודחייה חברתית: 

צעירה אחרת שכן מגיעה לפה, לעיתים יותר קרובות, ויש לא מעט עניין סביב הדחייה החברתית: כינויי הגנאי שהיא סופגת ביום-יום, התסכול שמלווה אותה. הפרקטיקות במסגרות עומדות בניגוד גמור לפרקטיקות החברתיות הרוויות בתחושות של הדרה ודחיה בכדי להציע לצעירים.ות  מרחב יחסית בטוח.

תפיסת הסיכון הרווח במרחבי חיים רבים מהווה בסיס ורציונאל לקיומן של המסגרות אשר מבקשות לתת מענה לתחושת הדחיה, הניכור והאפליה מהן סובלים.לות הצעירים.רות. בהתאם לכך, ההתערבויות המתקיימות במסגרות מנסות לתת מענה לקשיים הרבים של הצעירים.רות הנובעים מההקשר החברתי בו הם.הן פועלים.לות. על פי תפיסותיהם.ן של נשות ואנשי המקצוע, השהות במסגרות מאפשר לצעירים.ות שלא להסתיר את זהויותיהם.ן. כיוון שפעמים רבות הסתרה מולידה פגיעות וסיכון, בעוד השהות במרחב שלא צריך להסתתר ולהסתיר בו קשורה לבטחון ומוגנות. 

היבט מרכזי בהיות המרחב בטוח, הוא הבנייתו ככזה המאפשר חקירה מגדרית. יצירת מרחב עם ריבוי הזדמנויות לצעירים.ות שלא להסתתר ולחקור את זהויותיהם.ן המגדריות מתעצב החל מרגע הקליטה במסגרת:

בשיחת קליטה […] אנחנו למשל לא מבקשים את תעודת הזהות עצמה. אגב מתוך מחשבה גם על […] גם מתוך מחשבה על הקהילה הטרנסית שהרבה פעמים המסמכים המזהים לא משקפים את הזהות שלהם. אז בשביל שלא יהיה חסם כזה, אז אנחנו לא מבקשים מסמכים מזהים כלשהם.

מעגלי החיים מעבר למסגרות מתוארים על ידי אנשי הצוות כיוצרים עבור הצעירים.ות  חווית חיים של סיכון שלומם הנפשי ו/או הגופני כאשר הם רוויים בחוויות של אלימות, עזובה ודחייה חברתית. בניגוד לחוויות בעולם, המסגרות מצטיירות מדברי כל המרואיינים כמרחב בטוח המקבל ומכיל את הצעירים.ות  הן ברמה הפיזית והן ברמה הרגשית. קבלה וחוסר שיפוטיות מהווים מרכיב מרכזי בפרקטיקה שתכליתה יצירת מרחב בטוח, מכיל ומקבל. כך לדוגמא, היכולת לדבר בפתיחות וללא שיפוטיות על נושאים כמו זנות ומיניות טרנסית. פרקטיקות אלו מהוות אמצעי לליווי נוכח של הצעירים המיועד ליצור מרחב בטוח ומקבל עבורם. ן וכך לסייע להם.ן להתגבר על תחושות הדחיה והאחרות שחשו במסגרות חיים אחרות:  

חוסר שיפוטיות מאוד מאוד נכנס פה. זה… כי הן והם חווים וחוות כל הזמן המון שיפוטיות. כמו שאמרנו קודם – גם מבחוץ וגם מבתוך הקהילה הלהט"בית והטרנסית, ולאפשר את המרחב שהוא לא שיפוטי מאפשר להם להתחבר לאותנטי שלהם. 

—

כן, יש כמה כאלה, שזהו, זה המגרש היחיד שהן יכולות להיות הן. ובחוץ, בעולם החיצון, איך שהן יוצאות מהדלת, הן חוזרות לקושי או לחיים הרגילים שלהן […] כאילו יש פה חוויה שהיא מתאפשרת די רק פה.

מדברים אלו עולה החשיבות שמייחסים אנשי הצוות ליצירת המסגרות כמרחב בטוח המכיל והמקבל את המשתתפים. לתפיסתם, חוויות של קבלה והכלה מסייעות להחזיר לצעירים.ות את האמון אשר אבד להם ועל ידי כך לחזק את התחושה שהם.ן רצויים, שיש להם.ן מקום בטוח. בעזרת פרקטיקות המתמקדות במרחב האישי של הצעיר.ה  מנסים.סות העובדים.דות למתן את ההשלכות הפסיכולוגיות השליליות הנובעות מהיחס החברתי העוין כלפי הצעירים.רות. הדחיה החברתית ממנה סובלים.לות הצעירות.ים נתפסת כמי שפוגעת ביכולתם.ן ליצור קשר טיפולי המבוסס על יחסי אמון. מניתוח הראיונות עולה כי יצירת אמון משמשת מטרת התערבות מרכזית, המושגת בעזרת פרקטיקות של ליווי נוכח הכוללות הקשבה, קבלה ואי-שיפוטיות. פרקטיקות אלה מסייעות ביצירת אמון בין העובדים.דות לצעירים.רות המהווה את השלב הראשון בעבודה עם הצעירים.ות בעיני העובדים במסגרות.  השימוש  בפרקטיקות של הכלה ויצירת אמון מלווה בפרקטיקות של הצבת גבולות, הנתפסות כמשלימות ויוצרות תחושה של בהירות, ויציבות. אלה מבססים את האווירה המקבלת, הברורה והמכילה של המסגרות: 

אבל יש לנו חמישה כללי אצבע. יש חמישה דברים שכל צעיר שמגיע לכאן יודע שהוא מחויב לקחת על עצמו וחמישה קווים אדומים שאי אפשר… אז בחמישה הראשונים: חייבים להיות במסגרת תעסוקתית, גם השלמת בגרויות זה מסגרת תעסוקתית כאילו.

העבודה במסגרות מפגישה בין שתי גישות מקצועיות לעבודה עם הצעירים.ות. הראשונה מתבססת על שיח מקצועי מכיל, מקבל ולא שיפוטי, והאחרת על שיח גבולות לצעירים.ות. הצורך בהכלה וביצירת מרחב בטוח עיצב את נקודות המוצא למפגש הטיפולי עם הצעירים.ות. שיח הגבולות רואה את מורכבות המונח גבולות: חלקו מתייחס ל"קווים האדומים", אלה משמשים כפרקטיקה שלוקחת בחשבון היבטים של מערכתיות הקשורים למסגרת הטיפול (אחידות במסר מול הצעירים.ות, שמירה על כללי בטיחות ובטחון אישי). חלקו מתייחס ליצירת דרישות תפקוד והתנהלות ברורות מהצעירים.ות (דרישה לעבוד, לתפקוד יומיומי בסיסי כמו שמירה על נקיון אישי, סדר יום ברור). בשל האופן שבו אנשי הצוות מבינים.ות את צרכי הצעירים.ות  עצמם.ן. מצב זה יוצר דואליות מובנית – של גמישות מעורבת בנוקשות – לתוך פרקטיקות הטיפול במסגרות אשר עשויה ליצור מתח פנימי בעבודת המטפלים. יחד עם זאת, אל מול המתחים הללו, הממצאים מורים כי במסגרות נוצר שיח של "ניהול גבולות". שיח זה משלב בין פרקטיקות של הכלה והתייחסות דיפרנציאלית ככל הניתן לגבולות. ניהול הגבולות יוצר שפה משותפת חדשה הבנויה על דיאלקטיקה בין הכלה וגבולות. דיאלקטיקה זו מתבססת על הקשבה פעילה וקבלה ובה בעת על גמישות ביצירת הגבולות אשר מסייעים אף הם בהבניית המסגרות כמרחב בטוח. נראה כי הכלל המנחה הוא כי ניתן מקום נרחב לרגשות, מחשבות, התלבטויות. ניהול הגבולות מאפשר לצוות לסמן דרישת תפקוד וכללי התנהגות אך גם מתאפשרת גמישות ודיפרנציאליות. מתי, עבור מי ובאיזה מצב לא יופעל לחץ לתפקוד (לדוגמא צעיר שפוטר עכשיו מעבודה, או צעירה שחזרה מפרוצדורה רפואית). ניתן לראות מדברי אנשי הצוות כיצד היותה של המסגרת מרחב בטוח מאפשרת חקירת הזהות המגדרית עבור הצעירים.ות:

לומר לדיירת 'זה בסדר שעכשיו את חווה אי יציבות', ההתערבות המשמעותית שם, כן סביב הנושא הטרנסי, זה הלאפשר לצעירה, לצעיר להבין מה זה בשבילם, ולא להישאר ב"אני טרנס". מה זה אומר בשבילי "אני טרנס"? מה אני רוצה? אולי אני לא רוצה להיות טרנס – אולי אני רוצה להיות גבר. אולי אני לא רוצה להיות גבר, אולי אני רוצה להיות טרנס א-בינארי, אולי…

כאמור, באמצעות פרקטיקות של קבלה בלתי מותנית מתאפשרת לצעירים.ות  חקירת זהותם.תן המגדרית בביטחון:

זה מקום שיש בו מעט מאוד ביקורתיות, וזה מאפשר את הניסוי וטעיה הזה, כי הם גם רואים שאפשר הכל… אפשר לחזור בו. את יכולה להתחיל את, לסיים אתה ולחזור להיות את, ואנחנו מהר מאוד מסתגלים לזה. נראה לי שזה אחד הדברים שהכי מאפשרים את זה.

—

אני כזה שומעת את כולם וזה, וכאילו כל מה שעולה לי כאילו אמרת [פונה למשתתפת נוספת בקבוצה] שזה מקום שמאפשר חקירה. פשוט אני לא נכנסתי למקום כזה בחיים שלי שהאי שיפוטיות פה היא מאוד מאוד נוכחת. כאילו, בחיים, באמת, כאילו… אף אחד לא… אין פה שפיטה. זה מה שבעצם מאפשר את החקירה של כל הזהויות האלה. 

דברים אלו מצביעים על תרומת האווירה המקבלת והמכילה במסגרות – הנוצרת על ידי תחושת היציבות והבטחון ויכולותיהם של אנשי הצוות הקרובים בגיל ובשאלות החיים – לפיתוחן של המסגרות כמרחבים המאפשרים חקירה מגדרית. חקירה זו עולה מהממצאים כנתפסת בידי המשתתפים כמסייעת לצעירים.ות  לגבש זהות מגדרית ברורה ועמוקה לעצמם, תוך דיאלוג הנע מן החוץ לפנים: מהממד התוך אישי פנימי אל עבר קבוצת השווים, המשפחה והנורמות המגדריות הרווחות בחברה. יצירת מרחב בטוח וחקירת הזהות המגדרית מתגלות כקשורות זו בזו כאשר האחת מסייעת להבנות את השנייה. פרקטיקות אלו מכוונות למרחב האישי של הצעירים.רות : ליכולתם.ן ליצור אמון ולחקור את זהותם.ן המגדרית בביטחה. ההתערבויות במישור האישי  מתבצעות מתוך ראיית הצעירים.רות כפועלים.לות בהקשר בין אישי- כחלק ממערך חברתי של קבוצת שווים ומהקשר משפחתי. להקשרים אלו מיוחסת חשיבות מכרעת בקידום החוסן ותחושת המסוגלות של הצעירים.רות. 

3.1.2 טיפול במרחב החיים הממשי

ניתוח הראיונות מעלה כי טיפול במרחב החיים הממשי הנה פרקטיקה נפוצה במסגרות, הנובעת הן ממאפייני אוכלוסיית היעד של מסגרות אלו והן מהמטרות, פרקטיקות ההתערבות והמאפיינים הפיזיים של המסגרות עצמן. העבודה במרחבים אלה שזורה בתפקוד המסגרות כמרחבים בטוחים עבור הצעירים.ות. מן הממצאים עולה כי "עבודת החיים", כלומר פעילות של ממש (כפי שמודגם להלן  – סידור הלוקר), במרחב בלתי פורמלי מסייעת בהפחתת החרדה, ההתנגדות וחוסר האמון של הצעירים.ות בצוות ומסייעת לכינון ולחיזוק הקשר הבין אישי ביניהם ולתהליך יצירת האמון וההתקשרות בין הצוות לצעירים, אשר מהווה תנאי הכרחי לתהליך טיפולי משמעותי:

יש לי דוגמא נגיד על צעיר שאת השיח הכי משמעותי שהוא היה מביא זה היה שהיינו מסדרים יחד את הלוקר והולכים לביגודית, שזה מקום כזה שאפשר לקחת בגדים שמביאים מתרומה, ומשהו שם כאילו סביב הדימוי גוף, והטרנסיות, והטשטוש גוף, והסדר בלוקר, שזה גם איזשהו מאפיין כזה של סדר […] אבל שמה כאילו זה, זה היה המפגש העמוק הזה, שאנחנו מדברות עליו. 

זאת ועוד, מן הראיונות עולה כי "עבודת החיים" הנעשית במרחבים גמישים או בלתי פורמליים מאתגרת היררכיות קיימות בין הצוות לצעירים.ות באופן המסייע לחיזוק האמון והקשר הטיפולי ביניהם:

בעבר הייתי עושה את רוב השיחות, אפילו את השיחות עם הדיירות בבית קפה בחוץ. כאילו היה לי איזשהו רצון מאוד גדול להפוך את זה לכמה שיותר בית ופחות מסגרת, אז להיות כמה שפחות נוכחת. 

דברים אלו מורים כי העובדים ממלאים את תפקידם גם מחוץ למרחב הפורמאלי. מפגשים במרחבים אלה נתפסים על ידם כהזדמנות ליצירת קשר בלתי אמצעי עם הצעירים.ות באופן המאתגר ההיררכיות בין העובדים לצעירים.ות ויוצקים תוכן חדש לטיפול בצעירים.ות כמבוסס על תקשורת בלתי אמצעית וקשר בין אישי. דוקא הקרבה – בגיל, בהעדפות הבילוי, בסגנון הדיבור, בשאלות החיים – היא שמאפשרת את המפגש הבלתי אמצעי. כך, מתאפשרת הבניית המרחב הטיפולי כמרחב בטוח המאפשר חקירה מגדרית. כמו כן, הטיפול ב"מרחב החיים" מאפשרת את חיזוק הקשר בין קבוצת השווים ורכישת מיומנויות בסיסיות ויום יומיות המהוות את אחד ממוקדי ההתערבות העיקריים במסגרות. 

3.1.3 הקניית מיומנויות חיים

פרקטיקה נוספת, המתקיימת במישור האישי קשורה לניסיון הצוות במסגרות להקנות לצעירים.ות מיומנויות חיים כגון מיומנויות ניהול משק הבית, ניהול תקציב ועוד. תקופת החיים של הבגרות הצעירה הינה תקופת חיים שנכנסה בשנים האחרונות למודעות המקצועית בשירותי הרווחה. בשל העובדה שמדובר בצעירים.ות טרנסימות שבשל מצבי החיים שלהם, רבים מהם נעדרים מיומנויות אלה, ישנה חשיבות מכרעת לרכישת מיומנויות חיים עבור השתלבותם העתידית של הצעירים.ות בחברה. 

בגדול המטרה היא לספק כל מיני כלים וכישורי חיים ולעזור להתוות את הדרך לצעירים בגיל הזה לקראת חיים עצמאיים […] הצעירים שממשיכים מכאן למסלול עצמאי […] אלה הצעירים שימשיכו לדירות עצמאיות. שאנחנו רואים שיש שם איזושהי מסוגלות להחזיק תפקוד עצמאי מבחינת יכולת להחזיק עבודה, התמודדות עם שכר דירה […] הם צריכים את הכלים, את התמיכה הרגשית ויצירה של מעטפת שתלווה אותם.

האמצעים שמשמשים את העובדים בכדי לקדם את רכישת מיומנויות חיים בידי הצעירים.ות  הנם: התמקדות ב"כאן ועכשיו" והצבת מטרות קונקרטיות: 

פה לנסות לשחק כל הזמן עם העובדה שאנחנו גם מרחבי חיים תפקודיים. והפרקטיקה לזה זה כל הזמן מטרות קונקרטיות, משימות, לכתוב קורות חיים, לפתוח חשבון בנק, להצליח לעשות את הקניות להוסטל. 

הראיונות מעלים כי רכישת מיומנויות חיים נתפסת כאמצעי לחיזוק תחושת המסוגלות של הצעירים.ות  המטופלים.ות במסגרות. המרואיינים מדגישים את האלמנט החינוכי של פרקטיקה זו בתפסם אותה כתורמת ליכולת התמודדות עתידית עם החיים מחוץ למרחב המוגן של המסגרות:

צעירים פה הם צריכים לקחת את הכביסה, אם הם לא יבשלו לא יהיה אוכל במקרר, דברים נורא נורא בסיסיים, שאם הם לא ילמדו לדאוג לעצמם לא יהיה וגם לא יהיה מי שילמד את זה. אז כאן יש איזשהו מן בית ספר מאוד אינטנסיבי כזה של החיים שאנחנו מנסים להעביר אותם בזמן יחסית קצר. שנה זה לא הרבה זמן.

מיומנות כלכלית וניהול תקציב נתפסים כמרכזיות ובסיסיות בהכנת הצעירים.ות לשלב הבא בחייהם. מאמץ מיוחד מושקע ברכישת יכולת התמודדות עם סוגיות כלכליות. דומה כי צוות המסגרת רואה ברכישת מיומנויות בתחום הכלכלי כדרך עיקרית לרכישת תחושת מסוגלות:

אני ישבתי אתה על בניית תוכנית כלכלית: כמה יש לך, כמה את מוציאה, כמה את מכניסה, בואי נעשה איזשהו מאזן בין הדברים, נבין מה ההוצאות שלך.

התמודדות עם מערכות בירוקרטיות נתפסת גם היא כמרכזית בתהליך פיתוח העצמאות של הצעירים.ות, בין היתר סביב קשר עם מערכות בריאות ובירוקרטיה רפואית:

אנחנו כל הזמן שם ועוטפות את התהליך הזה, אבל הדבר הזה בסופו של דבר, אנחנו מאוד משתדלות תוך כדי להעניק להם כמה שיותר את היכולות האלה של להתמודד עם הבירוקרטיה, להתמודד עם הקושי […].

אנחנו עושים בהתחלה 3 חודשים, אנחנו עושים לידם, בשבילם. לאט לאט אנחנו משחררים, זאת אומרת שהם עדיין לידנו אבל הם עושים. ב-9 חודשים, כי יש לנו מן צפי כזה, אנחנו מצפים מהם כבר שלבד ידעו להרים טלפון, להוציא טופס 17. זה קשה מאוד, זה עדיין לא קורה ב-100%. חלקם כן חלקם לא. בשנה אנחנו מעבירים את התיק הרפואי אליהם.

מהראיונות עולה כי באמצעות הפרקטיקה של רכישת מיומנויות חיים מקווים המרואיינים לחזק בצעירים.ות את תחושת המסוגלות, החוסן והעצמאות האישית ולסייע להם.הן לנהל אורח חיים עצמאי בצאתם מהמסגרות. תפיסה זו מבטאת את מרכזיותם של ערכים כעצמאות ומסוגלות עבור המטפלים במסגרות וכן את ההבנה של הצוותים את הצורך העז של המטופלים.ות במסגרות להכוונה, סיוע ותמיכה במיומנויות אלו.

3.1.4 עבודה עם מערכות בחיי הצעירים.ות – קבוצת השווים במסגרת והתערבות במשפחה

מניתוח הראיונות עולה כי המרואיינים רואים במערכות תמיכה משאב המגביר את החוסן האישי של הצעירים.ות  ומפחית מתחושת האחרות וחוסר השייכות שלהם.ן. ניתוח דברי המרואיינים מגלה כי הם נוקטים בשתי פרקטיקות מרכזיות: עידוד הקשר בין הצעירים.ות השוהים.ות במסגרות לטובת יצירת קבוצת שווים התומכת זה בזה ומחזקת שייכות ויצירת פתיחות ואף שיתופי פעולה עם משפחות המוצא של הצעירים.ות. פרקטיקות אלו מאפשרות לעובדים לעודד תחושות של שייכות ומסוגלות אצל הצעירים.ות ולהפחית תחושות של דחיה ואחרות חברתית. 

עבודה עם קבוצת השווים – פרקטיקה שגובשה מתוך העבודה במסגרות הנה עידוד הקשר בין הצעירים עצמם מתוך ראייתם כקבוצת שווים. פרקטיקה זו נעשית מתוך שאיפה לחשוף את הצעירים.ות לצעירים.ות נוספים העוברים תהליכי שינוי מגדרי, ובכך לאפשר נרמול התופעה ולאפשר תהליך חקירת הזהות המגדרית באופן בלתי אמצעי ושוויוני: 

פעמים זה ממש הפגנה של זהות מגדרית בצורת התנהגות עצמה. ואיך זה משפיע, איך הן מתייחסות לאחרות 'אני לא כמוך' 'אני כן כמוך' 'אני נבדל ממך כך' 'אני יותר מרגישה סיסג'נדרית' 'לא אני לא כמו טרנסים' או 'לא כמו טרנסיות' הייתה לנו צעירה אחת שפה היה חשוב לנו להבדיל את זה. כאילו זה יש פה איזושהי זהות חברתית ואז פה, מבחינת העבודה שלנו, יש לנו את המקום לראות את הכולל.

—

אחד הדברים הכי מעניינים בעבודה פה זה להסתכל על אינטראקציה בין צעירים לבין צעירים אחרים כאילו. שזה גם לפעמים, זאת אומרת, אתה ממש רואה איך כאילו צעירים בנקודות שונות על הרצף של ה-transition לומדים אחד מהשני.

העבודה במרחב בטוח, כאשר הצעירים.ות  חולקים את אותו מרחב טיפולי מאפשרת יצירת תחושת קהילה המפחיתה את תחושת הבדידות והאחרות ממנה סובלים הצעירים.ות . תחושת השייכות עומדת בסתירה לתחושות של אחרות ובדידות המאפיינות את האינטראקציה של הצעירים.ות  במרחבי חיים אחרים ותורמת לפיתוח תחושת השתייכות בקרבם.ן. תחושת השתייכות זו תורמת להיווצרות קהילה אשר מעודדת את הצעירים.ות  ללמידת מיומנויות תקשורת ואינטראקציה בין אישית אשר הינן הכרחיות להתמודדות במערכות חברתיות נוספות מעבר למסגרות:

זה לעודד אותן לשיח ביניהן. זה, ולדעתי בעיקר להכיר אחת את השנייה, וללמד את עצמן גם להיות חשופות וגם להיות קשובות.

הממצאים מורים כי הקשר עם קבוצת השווים מסייע ביצירת תחושות של סולידריות ושותפות המפחיתות את תחושות האחרות והחריגות ממנה הצעירים. ות סובלים במרחבים אחרים:

כן נוצרת במרחבים קהילה ותחושה של ערבות הדדית וסולידריות ותחושת שייכות. 

התערבות עם משפחת המוצא – רבים מהצעירים נדחו על ידי משפחותיהם. אנו מניחים כי מציאות זו, בצד המקום המרכזי הניתן למשפחה בחברה הישראלית, מובילה את אנשי הצוות לנסות ולתת מקום להתערבות עם משפחת המוצא של הצעירים.ות השוהים במסגרות. ניכר כי התערבות ברמה המשפחתית הינה כיוון מתפתח שנמצא על סדר היום במסגרות. חרף החשיבות אותה הם מיחסים לקשר עם המשפחה, אנשי ונשות הצוות אינם.ן מרבים.ות להתערב ברמה המשפחתית מאחר ורוב הצעירים.ות אינם.ן מעוניינים.ות בהתערבות מסוג זה. אולם, כאשר הצעירים.רות מסכימים להתערבות משפחתית הצוותים נוקטים בהתערבות משפחתית::

גם אני לפעמים הולך לפעמים לדבר עם הורים, מזמין הורים לפה, חושב יחד עם הצעירות מה נכון לעשות עם ההורים, מה לא נכון לעשות עם ההורים, דברים כאלה. 

תפיסת מרכזיותה של המשפחה באה לידי ביטוי גם בהסכמה של הצוותים לצורך בפיתוח והפעלת פרקטיקה נוספת, פרקטיקה של גישור בין הצעירים.ות לבין משפחותיהם.ן:

עדיין לא עשיתי משהו מול המשפחות, אבל זה כן משהו שכזה… השאיפה שלי זה כן לתת את המענה הזה, שצעיר או צעירה שרוצים כזה שתהיה התערבות משפחתית – שתהיה את האופציה. 

העבודה במסגרות מתקיימת על רקע דחיית רבים מין הצעירים.ות על ידי משפחתם.ן. עובדה זו מובילה את העובדים לקשר עם משפחת המוצא של הצעירים.ות. יחד עם זאת, העובדה שהצעירים.ות אינם קטינים מעכבת לעיתים את הקשר עם משפחות המוצא ומעלה שאלות אתיות בדבר שיתוף הפעולה עם המשפחות בעודה מעמידה את ההתערבות עם הצעירים.ות עצמם.ן כמוקד העשייה הטיפולית במסגרות: 

בגלל שבשונה מנוער, המשפחות לא צריכות להיות מעורבות כי כאילו כעיקרון. אנחנו לא מחויבים לדווח להם שום דבר, לא מחויבים להגיד להם, לא צריכים אישור, שום דבר. זאת אומרת, הקשר עם המשפחה הוא נטו בהחלטה של הצעיר. אם צעיר יגיע ומטרה שהוא ישים שהוא רוצה שניפגש עם המשפחה והוא רוצה לעבוד על זה אז אנחנו נעשה את זה, אם הוא לא אנחנו אפילו לא יכולים למסור שום פרטים מידע.

מדברים אלו עולה כי להבדיל מהפרקטיקה המקובלת עם בני נוער, המרואיינים העובדים עם צעירים.ות, אינם מחוייבים בשיתוף הורי הצעירים.ות  במצבם.ן. מכאן, המרואיינים מבנים פרקטיקות המעמידות במרכז את רצון הצעירים.ות ובכך מסייעות לכונן אצלהם.ן תחושות של בחירה, אחריות אישית ו- agency.

3.2 תימה שניה: פרקטיקות התערבות בהקשר החברתי

בנוסף לפרקטיקות ליווי וטיפול המתמקדות במישור האישי והבין אישי, נוקטים.ות המשתתפים.ות בפרקטיקות השמות במוקד את ההקשר החברתי והשפעתו על הצעירים.ות. בשל היות הקשר זה רווי במוטיבים של הדרה, תיוג ודחיה ראו המשתתפים.ות במחקר התייחסות למישור הסוציאלי כבעלת תרומה מהותית לרווחתם הנפשית של הצעירים.ות. ניתוח הראיונות מעלה כי עבודה בהקשר החברתי נועדה לזהות מוקדי חסימה כדי לפתוח דלתות ולהגביר את ההכרה במציאות חייהם של טרנסימות, מעבר לסיוע לפרט ספציפי. עבודה זו כוללת שלוש פרקטיקות עיקריות: ליווי, מיצוי זכויות וסנגור.

3.2.1 "ליווי נוכח" – פרקטיקות ליווי בשוק העבודה ומול המערכת הרפואית: בין פגיעות לעוצמה 

מניתוח הממצאים עולה כי המשתתפים תופסים את קשיי הצעירים.ות כמושפעים מהאינטראקציה שלהם.ן עם נותני השירות במעגלים רחבים הנמצאים במרחב הציבורי כגון: שוק העבודה, המערכת הרפואית, שירותי הרווחה וביטוח לאומי. מאחר וזירות אלו נתפסות כמתייגות וכמדירות א.נשים שעל פני הקשת הטרנסית, מדגישים המשתתפים את חשיבות פרקטיקת הליווי להפחתת הפגיעות המתלווה למגעיהם של הצעירים.ות עם זירות אלו. מהראיונות עולה כי המשתתפים נוקטים בפרקטיקת הליווי והעמידה לצידם של הצעירים.ות בעיקר מול שוק העבודה והמערכת הרפואית.

ליווי בשוק העבודה – שוק העבודה נתפס כמרחב מתייג. תיוג זה נתפס על ידי העובדים כמקור לפגיעות עבור הצעירים:

צריך הרבה הרבה הרבה הרבה יותר תמיכה בעניין התעסוקתי. כמויות החסמים לעבודה הם הרבה יותר ממה שדמיינו. גם מבחינת מקומות עבודה, אבל בעיקר מבחינת חסמים פנימיים של החבר'ה. הם באמת לא מאמינים שהם יכולים לעבוד בסביבות של עוד אנשים. כמויות הטריגרים שמתפרצים שם.

דברי המרואיינים חושפים את הקשר בין טרנספוביה לבין קשיי הצעירים.ות  להשתלב בשוק העבודה. קשיים אלו מובילים את המשתתפים לסייע לצעירים.ות  להשתלב בשוק העבודה על ידי הענקת ליווי נוכח, בצד ליווי רגשי, הדרכה, תיווך למרכז העוסק במתן סיוע והכוונה במציאת עבודה ואף נוכחות ממשית בשלבי חיפוש עבודה: 

גם מבחינה תעסוקתית – למצוא מקום עבודה friendlyים, לעזור לבנות קורות חיים, לעזור לייצר מרחב שעוזר להתמודד עם זה גם רגשית, מקומות עבודה, איך לעבד את הדברים, לתרגל ריאיון עבודה. יש את הפחד המאוד מאוד גדול שאני ניגשת ואני צריכה להגיש תעודת זהות ואז יכולים להבין את המין שלי. איך אני מתמודדת עם המחסום הזה? אז יש כאן עבודה משולבת באמת על לייצר מרחב פרקטי שבו אני מרגישה גם בחוץ שאני עוברת איזשהו תהליך שאני מקבלת, שאני פרודוקטיבית, שאני מועילה, שאני משמעותית.

—

מציאת עבודה גם. גם, נכון, לגמרי, תעסוקה גם. בעיקר, כרגע הייתה לנו מישהי שהיא סטודנטית שהיא הייתה מלווה מקצועית, כאילו מלווה תעסוקתית… ולעודד אותם להמשיך לחפש. כאילו כן אנחנו, יש לנו… קיצר משהו יותר עוטף במציאת עבודה. לא תמיד עובד אבל… כאילו מנסים.

ניתוח הראיונות מעלה כי המשתתפים מזהים כי הקושי בהשתלבות בשוק העבודה פוגע באפשרויות החיים העצמאיים העתידיים של הצעירים.ות וכן ברווחתם הנפשית ובאיכות חייהם.ן. דומה כי הליווי הניתן לצעירים.ות שואף לסייע להם.ן להתגבר על החסמים השונים ולסייע בהשתלבותם.ן בשוק העבודה. ההשתלבות בשוק העבודה נתפסת בידי המשתתפים כחוויה מעצימה עבור הצעירים.ות המסייעת להם.ן בפיתוח ה self-agency שלהם:

מישהי שחשבה שהיא לעולם לעולם לא תצליח לעבוד בעבודה נורמטיבית, כאילו עבודה כאחד האדם, והיום היא כבר כמה חודשים עובדת. והיא עובדת ארבע פעמים בשבוע ואוהבים אותה מאוד בעבודה והיא ככה ממש… בסוף היא מצאה. כאילו, ולא התייאשה, וממש טוב לה. 

ליווי נוכח מול המערכת הרפואית – מן הראיונות עולה כי תחום קושי נוסף עמו מתמודדים הצעירים.ות קשור למגעיהם.ן עם המערכת הרפואית. מבחינה היסטורית, למערכת זו תפקיד מכריע בתיוג והדרת מיעוטים מגדריים, דבר המתקיים גם כיום. לכן, מכאן ישנה חשיבות לליווי רפואי רגיש מגדר במגעיהם.ן של הצעירים.ות עם מערכת זו:

זה רופאים שלא מבינים בטרנסיות וכזה שואלים שאלות שהם לא במקום את הצעירים, צעירים שלא הולכים לרופאים בכלל מרוב בושה ואז כזה מוזנחים מבחינה רפואית. 

ניתוח הראיונות מעלה כי המשתתפים תופסים את פרקטיקת הליווי כ"נוכחות ממשית" של המלווה כמפחיתה את הסיכון הכרוך במפגש עם המערכת הרפואית אשר עדיין מתייגת אותם.ן ועדיין תופסת נזילות מגדרית במונחים פתולוגיים המדגישים קושי וחסך. תפיסה זו משפיעה לרעה על תחושת הצעירים.ות במפגשם.ן עם המערכת הרפואית: 

באופן פיזי אני הולכת איתם כדי שהם יקבלו ביטחון, כי היחס שהם מקבלים זה זוועה. אני חוויתי את זה אפילו על עצמי. 

אלמנט נוסף של הליווי הרפואי קשור גם לעמדה מקצועית המבקשת לעשות מודלינג לצעירים.ות סביב סגנונות אינטראקציה עם נותני שירות – כיצד לגשת, לברר, ולדרוש את שמגיע לצעיר.ה. 

הראיונות מורים כי ההשפעות המיוחסות לפרקטיקת ה"ליווי הנוכח" הכולל נוכחות ממשית של המלווה קשורות להעלאת הבטחון העצמי של הצעירים.ות ותרומתה ליכולתם.ן להתנגד לסטיגמטיזציה ולתיוג המאפיינים את מפגשיהם.ן עם המערכת הרפואית. בעוד המפגשים עם המערכת הרפואית משקפים את פגיעות הצעירים.ות,  פרקטיקת הליווי הנוכח הכוללת נוכחות ממשית נתפסת כמסייעת להם.ן לרכוש תחושה של עוצמה וחוסן. בתהליך זה אנשי הצוות הופכים לשותפים מלאים להתמודדות הצעירים.ות עם המערכות החברתיות המתייגות. שותפות זו נתפסת כמסייעת להפחית חרדה ובדידות ומטפחת אצל הצעירים.ות תחושה של מסוגלות להתמודד עם התיוג החברתי ועם המסרים החברתיים השליליים המופנים כלפיהם.ן. בכך היא נתפסת כמסייעת לצעירים.ות לעבור מעמדה של פגיעות לעמדה של עוצמה.

3.2.2 "שמיכת טלאים" – פרקטיקה של תיווך ומיצוי זכויות: אמצעי להעצמה

פרקטיקה נוספת המשויכת למישור החברתי נוגעת לתיווך בין הצעירים.ות לגורמים מוסדיים שונים ועזרה במיצוי זכויות. פרקטיקה זו מסייעת להפחית את יחסי הכוח הכרוכים במפגש הצעירים.ות כמשתייכים לקבוצת מיעוט מודרת עם מוסדות חברתיים בבואם לממש את זכויותיהם.ן. להלן תיאורים של ביצוע הלכה למעשה של פרקטיקה זו:

מה שאני עושה לרוב זה הרבה מיצוי זכויות לצעירים. אם זה הגשה לביטוח לאומי, סיוע בשכר דירה, הפניות למסגרות המשך, להוסטלים מסוימים, סל שיקום, אשפוזים.

—

נשיג לה סיוע בשכר דירה ואולי נצמיד לה עורכת דין שתעזור לה עם טיפול בחובות שלה. או שבעצם צריך לעשות פה תהליך של הכרה בביטוח לאומי והאפיק הרלוונטי הוא סל שיקום… אבל כל החורים במערכת אנחנו פוגשים פה. 

ההכרה באפליה, אבטלה וטרנספוביה כמעצבים את חיי הצעירים.ות מובילה את המשתתפים לראות במיצוי זכויות – האמצעות ליקוט כל הזכויות הרלוונטיות עבורם והגברת המודעות לזכאותם- כאמצעי למתן מענה ממשי לבעיות עמם הצעירים.ות מתמודדים.ות – מענה שעשוי לקדם את תחושת ה-agency שלהם.ן. בתהליך זה הצעירים.ות אינם פסיביים כי אם סוכנים פעילים.ות המשתתפים.ות בתהליך תביעת זכויות חברתיות כאשר אנשי ונשות הצוות מנסים להפכם לשותפים לפניותיהם למוסדות חברתיים כביטוח לאומי ולמסגרות המשך. העבודה המשותפת של הצוות עם הצעירים האוספת את כלל זכויותיהם ויוצרת "שמיכת טלאים" מכוונת לכסות כמה שניתן את צרכיהם. זאת ועוד, הפיכת צוותי המסגרות למומחים לזכויות של צעירים על הקשת הטרנסית מאפשרת להם לסייע לצעירים לנווט טוב יותר בתוך שדה הזכויות החברתיות כמו גם לסייע לצעירים בקבלת זכויות חברתיות במהירות ויעילות. זכויות אלה מקנות לצעירים.ות ביטחון ומאפשרת להם.ן להיחלץ מעמדת ה"אחר" אל עבר מקום מרכזי יותר בחברה. מאידך, פרקטיקה זו מעמתת את העובדים עם מחסור במענים הקיים כלפי אוכלוסיית היעד, מה שלעיתים מעורר תסכול ותחושת חוסר אונים בקרב  המטפלים:

אז זה מאוד מתסכל לעבוד מול המערכת שאתה יודע שבסוף אין כל כך איך לעזור. […] הלוואי שהיה אפשר, אבל היא באמת אני לא יכולה לעזור. זה מסתכל.

3.2.3 משינוי אישי למאבק חברתי: סינגור 

פרקטיקת ה'סינגור' ניצבת בלב עבודתם של המרואיינים, שכן מטרתם היא לסייע לצעירים.ות  להתמודד עם סביבתם.ן המפלה ועל ידי כך להעניק שירות וסיוע לצעירים.ות. מניתוח הראיונות עולה כי אנשי ונשות המקצוע רואים את עצמם כשגריריהם של הצעירים.ות ומקנים משמעות מרכזית לפרקטיקת הסנגור הנובעת מתפיסתם את קשיי הצעירים.ות כמובנים באופן חברתי והקשרי, הנטוע בתפיסות חברתיות שמרניות וטרנסופוביות. מאחר והעבודה במסגרות מעמתת את העובדים עם מחסור במשאבים ובמענים ועם גילויי טרנספוביה ואפליה, מרביתם חשים שעליהם לפעול כנגד עמדות קדומות וסטראוטיפים ביחס למיעוטים מגדריים. לפיכך, פרקטיקת הסנגור מעצבת את מהות ואופי העבודה במסגרות. בפרקטיקה זו המרואיינים מוצאים את עצמם שגרירי הקהילה הטרנסית וככאלה מדריכים עמיתים למקצוע או עובדים במוסדות טיפוליים מוסדיים:

הרבה פעמים חסר ידע ואז אנחנו לפעמים מוצאות את עצמנו קצת מלמדות את הפיקוח מה צריך, במקום שנקבל הנחיות. כאילו, היה נורא נחמד שמישהו אחר יהיה לפעמים המבוגר האחראי. ויש משהו בעבודה עם הקהילה הזאת שאי אפשר להרפות מהמושכות של המבוגר האחראי. אף לא לרגע.

ניתן לראות כי המרואיינים חשים רצון לגונן על הצעירים.ות  וחשים שמוטלת עליהם חובה מוסרית לסנגר עליהם בפני אנשי ונשות מקצוע, גופים ממשלתיים והממסד הרפואי. 

כחלק מהתפקיד יוצא לי הרבה להעביר הרצאות או הכשרות כאלה לפורומים של עובדות סוציאליות ברווחה, של המפקחות, לשכות מסוימות מזמינות אותי להרצות שם, לדבר. […] [בקרוב] אני הולך לשלוותה לדבר שם עם הצוות של המרפאות בעיסוק. 

פרקטיקת הסנגור בפני גורמים מוסדיים רבים משקפת את הכרת המשתתפים ביחסי הכוח החברתיים כמי שתורמים לקשיי הצעירים.ות. אנשי הצוות רואים פרקטיקה זו כאמצעי להפחתת יחסי הכוח חברתיים וכאמצעי לקידום שיח מאפשר, מכיל ופתוח אודות טרנסימות. למרות שפרקטיקת הסנגור אינה מנסה להשפיע על המדיניות החברתית באופן ישיר, היא נתפסת כסוג של פעילות בעלת משמעות חברתית, המרחיבה מעגלי מודעות, והמשלימה פרקטיקות נוספות של טיפול וייעוץ הנובעת מתפיסה טיפולית רגישת מגדר ומודעת-הקשר. תפיסה זו מביאה את עובדי המסגרות לראות את עבודת הסנגור כבעלת חשיבות רבה וככזו הלוקחת בחשבון ששינוי חברתי חיוני בד בבד עם טיפול אישי בצעירים.רות.

3.3 תימה שלישית: התמקמות אתית-מקצועית העומדת בבסיס הפרקטיקות

תמה זו שופכת אור על העמדות האתיות והמקצועיות שנמצאות בליבת העבודה של אנשי ונשות הצוות, סביבן מתפתחות פרקטיקות העבודה במסגרות. שלוש עמדות מרכזיות, מועדפות על אנשי הצוות,  עולות מניתוח הממצאים: גישה מודעת-הקשר, שותפות ותנועה בין ידע של מומחים לבין ידע מבפנים.

3.3.1 גישה מודעת-הקשר: תנועה בין רמת הפרט לבין רמת המאקרו החברתית

השיח המקצועי והאידיאולוגיה הטיפולית של המרואיינים נעוצים בתפיסה מקצועית המדגישה את ההקשר החברתי-תרבותי-פוליטי בו פועלים.ות הצעירים.ות. תפיסה זו רואה בכוחות חברתיים כאחראים לקשיי הצעירים.ות. ניתוח הראיונות מעלה כי העובדים במסגרות פועלים לאור ההבנה שמצוקת הצעירים.ות נובעת מהיותם.ן אוכלוסיית מיעוט הסובלת מהדרה חברתית: 

כי מה אתה יכול לעשות כאילו מעבר לזה? כאילו אין פיתרון. כאילו אני חושבת על זה בתור בעיה… כאילו, כשאת חושבת על דיספוריה מגדרית, זה בעצם. אני לא יודעת, אבל מרגיש גם שהחברה יצרה את כל הפערים האלה ואת כל האי קבלה הזאת […] הלוואי, בעולם אוטופי, כאילו שכל אחד יכול להיות מי שהוא ומה שהוא ושהכל יהיה… כאילו זה החלום שלי.

—

אז כן יש משמעות ללהבין ולהתחבר לסיפור הטרנסי האישי של אותו צעיר, אותה צעירה, ולהחזיק בראש את הנרטיב הקהילתי, או הנרטיבים הקהילתיים כי יש יותר מאחד. ואת ההשפעות של הנרטיבים הקהילתיים, של ה… אני אקרא לזה הלחץ מתוך קבוצת המיעוט, התכתיבים מתוך קבוצת המיעוט ומתוך החברה הרחבה. עכשיו, הדרך הכי טובה להכיר את זה, זה מתוך ההכרות עם הצעירים והצעירות ולהבין את הסיפור שלהם.

דברים אלו מורים כי התובנה שמיצוב הצעירים.ות כמיעוט מודר, מובילה את אנשי הצוות לקדם שיח של חוסן ו- self agency בקרבם באמצעות פרקטיקות של הבנה, הכלה וקבלה, אשר יהווה מענה ויבסס משקל נגד לשיח החברתי המדיר והמתייג. לעיתים הצורך להתמודד עם גילויי טרנספוביה, אלימות והדרה, מהווה גורם דחק המשפיע על תחושת הרווחה הנפשית של העובדים במסגרות בהיותו גורם לתחושות תסכול וחרדה. הדברים הבאים מדגימים את השפעות ההקשר החברתי על העובדים כדלקמן: 

קהילה שהיא מוחלשת מאוד מאוד מאוד. ואני יכולה להגיד שלעבוד עם הקהילה הזאתי זה מאוד מתסכל, לא בגלל הקהילה אלא בגלל החברה שלנו. בעיקר לגבי טרנסיות. אני יכולה להגיש שכחלק מהמיצוי זכויות […] נתקלתי בסיטואציות מבזות. גם בחוסר מענים, שמעתי סיפורים הזויים על טרנסיות שהיו מאושפזות וכאילו עשו להם דברים שהם הזויים בתוך הבתי-חולים הפסיכיאטריים. 

בתגובה לאקלים החברתי המדיר והמפלה, העובדים במסגרות נוקטים בפרקטיקות הרואות בפעולות של הצעירים דרכים להתמודדות עם מצבי חייהם, המבטאות כוחות ו-agency. תכליתן של פרקטיקות אלה להעצים ולקדם את החוסן האישי של הצעירים.ות על מנת שיוכלו להתמודד בהצלחה עם האקלים החברתי המדיר והמתייג: 

למצוא מקומות של כוח, למצוא בזה מקומות של שליחות שהיא יכולה… אני גם מאוד מאוד מנכיח את המקום של כוחות, של יכולות, של: תראי, אוקיי את זה אנחנו לא נדגיש במכתב כי זה לא ישרת אותך אבל תראי עם כמה כן התמודדת, ובכוחות עצמך […] עכשיו בואי נמצא את היכולות ואת הכוחות שלך, איך את מתמודדת, איפה את מוצאת לעצמך מעגלי תמיכה בשביל לפרוק, איך מוצאים את הכוחות אצלך. 

3.3.2 שותפות 

שותפות הנה עמדה אתית והתמקמות מועדפת של אנשי ונשות המקצוע אל מול הצעירים.ות עימם הם עובדים. עמדה שתפנית זו מזמינה את אתגור יחסי הכח שבין אנשי המקצוע לבין משתמשי השירות, תוך נסיון לפתח agency בקרב הצעירים.ות, ולהחזיר לצעירים.ות שליטה על חייהם כמו גם להעניק להם.ן תקווה: 

ואז ביחד אנחנו בונים איזושהי תוכנית טיפול שהיא משותפת. כאילו חשוב לי להגיד שהגישה שזה להחזיר לצעירים האלה את השליטה […] אנחנו בונים ביחד את התוכנית הטיפולית. אני לא קובעת מה יהיה. כאילו, הצעיר, יחד איתי, אנחנו קובעים מטרות משותפות […] התקווה הזאת שוב כזה בעיניים שלהם, כאילו אפילו אם זה אתה יודע שזה כזה משהו שהוא… הוא זמני כזה, כאילו לתת להם איזשהו פתח לתקווה כאילו, לקחת שליטה על החיים שלהם למרות כל הקושי היותר גדול עם הטרנסים.

3.3.3 ידע של מומחים מול ידע מבפנים

ניתוח הראיונות מצביע על חשיבות גופי הידע בעיצוב ובכינון הפרקטיקות הנהוגות במסגרות. המרואיינים חשים כי ישנו מחסור בידע תיאורטי, מחקרי ופרקטי אודות טרנסימות, דבר המזין בורות כמו גם עמדות מוטות וסטראוטיפיות בקרב אנשי מקצוע. באופן זה, ישנם עובדים הטוענים כי מחסור זה בידע אודות טרנסג'נדרים מהווה גורם המעכב ואף פוגע בטיפול המתאפשר וניתן לצעירים.ות. חלק מהמרואיינים התמחו בלימודי מגדר ומקצועות הטיפול ורואים בידע אקדמי כמקדם את הטיפול בצעירים.ות על הקשת הטרנסית. מאידך, המרואיינים רואים בניסיון חייהם שלהם עצמם.ן, המבוסס על השתייכות לקהילה הלהט"בית כתורם לטיפולם בצעירים.ות. כמו כן, חלק מהמרואיינים רואים את עבודתם.ן במסגרות כניזונה מעמדה ערכית המבקשת לפעול למען חיזוק קהילתם.ן. ניתן לראות בתובנות שנרכשות מהתנסויות החיים האישיות של אנשי המקצוע, ומתוך ההשתייכות לקהילה כידע מבפנים, ידע חיוני ומוערך, המאפשר עזרה המתבססת על ידע אישי וניסיון חיים: 

יש לנו פה מדריכה שהיא טרנסית וזה מאוד עוזר. כאילו שיש פה אדם שיודע את כל התהליך, מכיר אותו לעומק, נותן את האינפורמציה הזאת באהבה גדולה, מאוד מלמד, מאוד מסביר, מאוד סבלני לנושא הזה וזה משהו שאני חושבת שפה יש לנו בצוות יתרון מאוד מאוד מאוד גדול […] אין כמו ידע ממקור ראשון. 

—

אני מבינה את ההרגשה. אני יודעת מה זה להסתכל במראה ולא לראות את עצמך. אני מבינה מה זה כשאת עוד לא נראית כמו שאת רוצה לראות ומישהו שואל אותך ברחוב "סליחה אחי מה השעה", כשאת לא אחי ולא נעלים. כאילו… אני מכירה את ה… כשמישהו או כשמישהי מדברים איתי על תחושות של הדיספוריה […] אני חושבת שקודם כל, לבוא ולדבר עם מישהי שאת יודעת שהיא מבינה אותך ושאת יודעת שהיא עברה את זה. אז את יכולה לבוא ולשאול אותה איך זה הרגיש לך? 

דברים אלו מצביעים על העוצמה הגלומה בידע מבפנים המסייע ביצירת קרבה, יחסי אמון ושותפות בין הצעירים.ות והעובדים. תפיסת העובדים את הצעירים.ות כשותפים, תורמת לקשר בינם לבין הצעירים.ות  בעודם משמשים עבורם מודל הזדהות. ניתוח הראיונות מצביע על העוצמה הרבה הטמונה בדמיון בנסיון החיים בין אנשי הצוות לצעירים.ות, בידע מבפנים ועל תרומתו לכינון יחסי שותפות בין העובדים לצעירים.ות אשר מאתגרים את יחסי הכוח והיררכיות חברתיות המתקיימות במרחבים אחרים.

מניתוח הראיונות עולה כי אנשי הצוות מקיימים דיאלוג בין הידע האקדמי הפרופסיונלי לבין הידע מבפנים. דיאלוג זה מקדם את היצירה ואת השימוש בפרקטיקות הטיפול העיקריות הנהוגות במסגרות כשותפות, הכלה, זמינות וקבלה. עוד עולה מן הראיונות כי הידע מבפנים תורם לעובדים לראות את עצמם כסוכני שינוי חברתיים התורמים להכלתם ולקבלתם של הצעירים.ות. ניתוח הממצאים מעלה כי גופי הידע האקדמי והנסיון האישי נתפסים כמשלימים זה את זה בעודם מקיימים דיאלוג בין שני גופי הידע.

4. דיון 

המחקר הנוכחי מבוסס על ראיונות עומק שהתקיימו עם צוותי העובדים במסגרות לצעירים להט"בים (מנהלים, רכזים, עובדים סוציאליים ומדריכים( העובדים במסגרות של עמותת "אותות" (בדירות המעבר, בגג הוורוד ובאבני דרך). הממצאים מתמקדים בפרקטיקות ההתערבות של העובדים עם הצעירים.ות הטרנסים.ות השוהים במסגרות אלו. ניתוח הנתונים העלה שלוש תימות מרכזיות: התימה הראשונה מתמקדת בפרקטיקות התערבות עם הפרט, הקבוצה והמשפחה שזוהו כרווחות במסגרות. התימה השניה שופכת אור על פרקטיקות התערבות במישור החברתי אותן מקיימים אנשי ונשות המקצוע. התימה השלישית מתמקדת בהתמקמות האתית-מקצועית העומדת בבסיס הפרקטיקות שזוהו. הפרקטיקות המקצועיות העיקריות בהן עושים.ות אנשי הצוות שימוש מתקיימות בשני מישורים – במישור הבין-אישי ובמישור המאקרו-חברתי – מישורים אשר קשורים ומזינים אלה את אלה.

מהממצאים עולה כי אנשי ונשות הצוות מתאמצים להבנות את המסגרות כמרחב בטוח המאופיין בצוות הקרוב בגילו ובנסיון החיים לצעירים.ות מקבלי השירות, מה שמאפשר קבלה, הכלה וחקירה מגדרית המתבצעת תוך כדי קשר עם קבוצת השווים. הפרקטיקות העיקריות בהן משתמשים העובדים במרחב זה הינן: זמינות, הכלה, קבלה ועזרה ביצירת קשר עם קבוצת השווים ועם משפחת המוצא. פרקטיקות אלה מסייעות לצעירים.ות לחוש אמון ולבנות קשרים בטוחים בינם.ן לבין העובדים ובינם.ן לבין קבוצת השווים. פרקטיקה נוספת קשורה לניסיון להקנות לצעירים.ות מיומנויות חיים שיסיעו בשילובם החברתי ובניעות שלהם.ן מהשוליים למרכז החברה. מהממצאים עולה כי השילוב בין הפרקטיקות השונות נתפס על ידי המשתתפים כתורם לדימויים העצמי של הצעירים.ות ולפיתוח תחושת מסוגלות, agency וחוסן בקרבם. 

ניתן לאפיין את הפרקטיקות השונות על ידי ההבחנה בין ה"חוץ" ל"פנים". בעוד מרחבים מחוץ למסגרות נתפסים כמרחבים של סיכון, המרחב "בפנים" המסגרות נתפס כמרחב המאפשר לצעירים.ות לבחון ולגבש את זהותם האותנטית באווירה תומכת, מכילה ומקבלת. זירת העבודה במסגרות מתבצעת במרחב בלתי פורמלי המאפשר קרבה ואת הבניית המסגרות כמרחב בטוח ומכיל, המאתגר היררכיות ויחסי כוח בין העובדים לצעירים.ות וכן, מאפשר לצוות לפעול עם הצעירים.ות הן בתוך המסגרת והן לסייע בפעולה מחוצה לה. הממצאים מורים כי המרחב הבלתי פורמלי מאפשר שימוש בפרקטיקות השונות שהוזכרו ואף מעצים את השפעתן. 

הפרקטיקות העיקריות המשמשות את העובדים במישור החברתי הנן: ליווי, מיצוי זכויות וסנגור. השימוש בפרקטיקות אלו מתבצע מתוך תפיסה הרואה באקלים החברתי כגורם מכריע בקשיי הצעירים.ות ומכאן שואף להשפיע עליו ולשנותו. ניתן לאפיין פרקטיקות אלו כמבחינות בין השוליים למרכז – בעוד האקלים החברתי מדיר ומתייג את הצעירים.ות  כמשתייכים.ות לשוליים, פרקטיקות אלה מסייעות לניעותם.ן מהשוליים אל המרכז תוך שהן חותרות לשנות את המרכז עצמו.  

הפרקטיקות שזוהו במחקר זה מתכתבות עם הפרקטיקות המתוארות בספרות המחקרית כנפוצות ביותר בעבודה עם צעירים.ות טרנסימות. מסקירת הספרות בתחום עולה כי שימוש בפרקטיקות המתמקדות בחוסן מסייעות לטרנסימות לקבל כלים להתמודד עם הסטיגמה והאפליה שהן.ם חווים.ות ובכך להפחית את הסימפטומים הדיכאוניים (Ferguson & Maccio, 2015; Goldblum et al., 2012; Spicer, 2010; Su et al., 2016). במחקר זה עולה כי תחושת שייכות וקבלה, המרכיבות חוסן, הן מוקד מרכזי לעבודה. עוד נמצא כי מיצוי זכויות וסינגור ויצירת "שמיכת טלאים" ייחודית לצעירים בקהילתם מסייעים בהפחתת הסטיגמה ותורמים לקבלת הקהילה הטרנסית ובכך מקדמים את הניעות של הצעירים.ות למרכז החברה (Spicer, 2010; Su et al., 2016). 

גבולות היא פרקטיקה המתוארת בספרות כבסיסית לעבודה עם נוער (כוכבי, סמדג'ה ומויאל, 2007). עם זאת, חשיבותן של הפרטיקות שזוהו במחקר זה הוא באופן השילוב, היישום וההפעלה הגמישים של פרקטיקות מוכרות, באופן השם במרכז את הצעירים.ות ולא את המסגרת וצוותה. תרומתו של מחקר זה בהמשגת פרקטיקה זו ושיומה (שמיכת טלאים, ניהול גבולות ועוד).

הממצא הבולט העולה מין המחקר הוא כי פרקטיקות ליווי המתבצעות במישור האישי מקבלות תהודה עמוקה יותר באמצעות קשירתן בקשר הדוק עם פרקטיקות המתערבות במישור החברתי. השילוב בין פרקטיקות אלו ובין רמות הפעולה –האישי, הבין-אישי והחברתי, מהווה אמצעי ליצירה מחודשת של agency  של הצעירים.ות, עמדה הנפגעת ומופקעת מהם בעקבות תהליכי התיוג, הביוש, הסטיגמה וההדרה החברתית לה הם חשופים (Healy, 2014; Goldblum et al, 2012; Lenning & Buist, 2013; Waite, 2020). מין הממצאים עוד עולה כי השימוש בפרקטיקות המתוארות בכל רמות הפעולה מושפע מתפיסות מודעות-הקשר (Nadan & Roer-Strier, 2020) רחבות המדגישות תהליכים מאקרו-חברתיים בעיצוב החוויות, האתגרים והקשיים עימן.ם מתמודדים אלו הנמצאים על הקשת הטרנסית. תפיסות אלו מאפשרות למשתתפים לעבור מגישות המדגישות פתולוגיה אישית אל עבר תפיסות המדגישות שינוי חברתי (Miller & Grollman, 2015; Nadan, 2017). בנוסף, הממצאים מצביעים על חשיבות הדיאלוג בין ידע מומחים לידע מבפנים (Healy, 2014). "ידע מבפנים"  מאפשר למשתתפים לגלות עמדה ביקורתית כלפי ההסדרים החברתיים המפלים ולהפוך לשותפים במסע של הצעירים.ות. הממצאים מורים כי פרקטיקת השותפות מובילה להעצמה הן של העובדים והן של הצעירים.ות.