נכון למועד הנוכחי ישנם בישראל כ-100,000 אזרחים מפונים ומתפנים במלונות. על פי משרד החינוך מתוכם כ-31,000 הם ילדים. מתוך הילדים הללו, כ-12,000 הם בני נוער בין הגילאים 12-18. בני נוער וצעירים רבים שנאלצו להתפנות חווים שבר עצום: חלקם חוו אובדן בני משפחה או חברים, היו עדים למראות קשים, ונותקה הסביבה המוכרת והשגרתית להם. זהו מצב מאתגר שמעלה קשיים רגשיים קשים מנשוא: אובדן אמון, טראומה, חרדה ודיכאון. אלו עשויים להוביל למגוון של התנהגויות הרסניות: הסתגרות, צריכת סמים, התנהגות אלימה או הענשה עצמית.

רבים מהם מרגישים ״אשמים״ על כך שהם ניצלו וחבריהם נחטפו או נרצחו. המבנה המשפחתי גם כן חווה שינוי חד, כאשר לא מתגוררים יותר בבית המוכר אלא מצטופפים בבתי מלון, ולעתים קרובות כל המשפחה בחדר אחד. מתוך כל אלו עולה צורך אקוטי למסגרות המספקות מענה רגשי, טיפול, חיזוק הקהילתיות, אמפתיה וכמו גם כלים להתמודדות עם המצב – בני הנוער והצעירים הללו אינם צריכים להתמודד עם האתגרים הללו לבדם.